"בוקר אור, רשף" עניתי לברכת הבוקר של אביגיל "רשפים של אש זוהרים בעינייך הבוקר. איך היה בקפריסין? סופשבוע רגוע"?
אביגיל ישבה מהצד השני של השולחן שלי והסתכלה בי במבט צדדי, משתדלת בכל כוחה לרשוף מבטים מלאי משמעות.
אני מתחכם אתה, משחיל בדיחה פה וקריצה שם, שומר על מגניבות חמימה אך לא דודית מדי, כזו שתחדור כמו רוח רפאים את חומת הבטון שלה.
"יש לך ד"ש מזוגתך. פגשתי אותה בבוקר בבנק". אביגיל חייכה "היא מחלקת שם תה, ליאור"?
"היא רק שמה את הסוכר בתה". חייכתי חזרה. "מישהו אחר מקבל משכורת על לערבב".
פינג פונג של חיוכים.
אביגיל רשף, עורכת ראשית בעתון המקומי, "הקרת", היא פוני של טריק אחד, והיא שולטת בטריק שלה ללא מצרים. השילוב של עוקצנות בוקית, שביעות רצון עצמית וקול סמכותי וערב לאוזן מכריע אותי תמיד בנוק אאוט.
"אתה יודע, ליאור, יש סיכוי שגם אתה תתחיל לחלק תה"... היא אמרה ומבטה הוסיף לרשוף.
"חוץ מתשבצים, ליאור, אתה כבר לא עושה כאן כלום".
זה לא היה בדיוק ככה. תשבצים, תשבצי הגיון ליתר דיוק, הם אמנם בתחום אחריותי. אין דבר קל יותר מלחבר תשבצי הגיון. הבעיה היא רק לפתור אותם. גם פינת "סוף מעשה במחשבה תחילה" - הרהרת הגגנית פסאודו רוחנית יהודית קבליסטית - היתה שלי, כך גם "אצלנו השבוע", המלווה באיוריה המגושמים של אביגיל. אני אחראי על אספקת החומר ה"רך" של "הקרת" - חמשירים, פינות ייעוץ, מתכונים. על פינות שונות אני חותם בשמות שונים, ורונית, אשתי, מגלגלת עיניים ואומרת שעשרה טורים שונים שווים עשר משכורות חודשיות שונות. לפחות.
אבל כל עשר המשכורות החודשיות שלי שוות זו לזו בדיוק נמרץ ומהוות עשירית מהמשכורת האחת הדולפת בעשירי לכל חודש מחשבונו של "הקרת" לחשבוני בסניף הבנק שבו פגשה אביגיל ברונית.
"אתה לא מספק את הסחורה, ליאור. לקרסוליים של קובי קשה להגיע, אני יודעת, ליאור, ואני לא דורשת הרבה, אבל אפילו ענת מ'קול העת' משאירה אותך מאחורה, ליאור. נראה לי שהיא מדווחת ממש מתחת לשולחן של ראש העיר. דברים שלא יאומנו. ליאור, גם כשאתה מביא סקופ, מוכרחים להכחיש אותו בשבוע שלאחר מכן. תשבצי הגיון זה לא מספיק, ליאור, זה חומר רך. אנשים, ליאור, רוצים לנעוץ את השיניים בבשר. בלי זה, ליאור, אין לנו זכות קיום. אנחנו יכולים להתקפל כבר מחר, ליאור, ואת הציוד למכור במחיר מציאה ל'קול העת".'
הציוד יימכר ל"קול העת" יחד עם קובי. קובי מספק את החומר הקשה. שביתת עובדי העיריה, חלונות מנופצים במרכז המסחרי ו"מוות לערבים" שרוסס שחור על גבי סגול על האוטובוסים של "אכרם טורס." קובי נותן פייט שחור על גבי עיתון לדיווחי תחת השולחן של ענת מ"קול העת."
קובי וליאור - מצא את ההבדלים.
גם אני צריך לספק חומר קשה מדי פעם, והיעדר קשרים מתאימים איננו סיבה, הוא רק תירוץ.
מעשיה של ענת תחת שולחנו של ראש העיר הם בלתי ניתנים לחיקוי ושחזור, מפקד תחנת המשטרה הסכים להיות בן דודו של קובי למשך שארית חייהם המשותפים, אביגיל היא חברת ילדות של יושבת הראש של ועד ההורים המרכזי ואני נשארתי בלי כלום. רק עם אבישי, אחיה של רונית.
אבישי הוא אסטרונום.
רונית אומרת שרופא ילדים במשפחה זה טוב. גם רופא נשים.
גם רופא שיניים. אני מוסיף.
ומוסכניק. אומרת רונית ואינסטלטור לא לשכוח.
ראש עיר, מפקד תחנת משטרה ויושבת ראש של ועד ההורים הם נכסי צאן ברזל. משפחה המתנאה באסטרונום היא סמרטוט אדום בעיניה של אביגיל רשף.
הבטתי באביגיל. היא קמה מהכסא. מותניה צרים ומעליהם מיתמר גוף דקיק ומחוטב וצוואר ברבורי, אלא שלמן המותניים ומטה היא מתעגלת בצללית קצרה ורחבה. כל זמן שישבה מעבר לשולחן נראתה כברבור אצילי, וכמו ברבור היוצא מן המיים נראתה כשקמה ומתחה את קומתה הזעירה והתנודדה בהילוך ברבורי אל פתח החדר.
אביגיל געגע - ברווזה עתונאית.
"אבישי מגיע אלינו היום" אמרתי "האסטרונום המשפחתי שלנו. את רוצה שאראיין אותו"?
היא כבר עמדה בפתח, ולא אמרה מילה על מדור אסטרולוגיה. את זה אני כבר עושה במילא.
"אסטרונומיה, אסטרולוגיה"... חייכה לבסוף "זה אותו דבר מבחינתי, ליאור. ראיון עם האח של רונית? למה לא? קצת חורים שחורים, קולומביה, סטרואידים. עתון מקומי לא חייב להיות מקומוני, ליאור".
מקומוני.
פרובינציאלי היא רצתה להגיד. ידעתי שבהיעדר "חומר קשה" ובאין ברירה אחרת גם הקטע האסטרונומי ידבר אליה. אסטרונומיה היא הדבר הכי פחות פרובינציאלי שניתן להעלות על הדעת, ואביגיל סולדת מפרובינציאליות. לעתון שלנו קוראים "הקרת", כי אביגיל, שאיננה פותרת כלל תשבצים, איננה מוצאת כל קשר בין קרת לבין קרתנות. אחת הסיבות שקובי הוא עתונאי המחמד שלה נעוצה בנון קונפורמיזם הבוטה שלו. כשיצא חוזר העיריה המחייב את בעלי הנכסים לסייד את בתיהם בלבן, סייד קובי את ביתו בצהוב-בננה לוחמני ויצא עם כותרת שמנה ואדומה.
"קזבלנקה!"?
נכתב שם, ומתחת לשער הנצחון חייכו אינגריד ברגמן ובוגי זו אל זה ונראו כמו אביגיל רשף וקובי. חיוך צחור שיניים ונון קונפורמיזם בצהוב-בננה.
XXX
מבטה הרושף של אביגיל נח על חולצתו הלבנה של אבישי ועל כתם הקפה החום בהיר שהתנוסס עליה. האנרגיה הברבורית-ברווזית, שנותרה בחדרי גם לאחר שחייכה והלכה, גרמה לידיו להמשיך ולרטוט ולקפה להוסיף ולהשפך. שלולית חומה נקוותה על השולחן והחלה לטפטף אל השטיח.
זולת הקרינה הנובעת מאביגיל, לא היתה כל סיבה שהיתה יכולה להביא את דוקטור אבישי אורן להתרגשות כזו בעיצומו של ראיון שגרתי על חורים שחורים, התלקחויות סופר נובה ואסטרואידים אצל שבתאי כוכבי (קו קו, גברת, תפתחי. שבתאי זה אני. אביגיל בחרה לי את השם...). ממני ומקובי הוא בטח לא התרגש.
"אל תגיד לי שנדלקת על רשף" אמרתי לו "מאוד לא ממליץ. זאת אחת שחושבת שאסטרואידים זה משהו שאסור על פי חוק על ספורטאים ושהנחיתה על הירח יכולה להתבצע רק בלילות ורק כשהירח נראה כמו בננה, כדי שיהיה איפה לקשור את החבל של החללית. חוץ מזה יש לה מישהו, קצת קטן עליה, אבל נחוש. הם חזרו עכשיו מסופשבוע בקפריסין. אפשר לראות לה בעיניים".
הידיים של אבישי רעדו ממש חזק. מסכן. הנחתי את הידיים על הידיים שלו והסתכלתי לו ישר בעיניים:
"זה לא שהם התחתנו שם, אבישי, ה
