הידיים של אבישי רעדו ממש חזק. מסכן. הנחתי את הידיים על הידיים שלו והסתכלתי לו ישר בעיניים:
"זה לא שהם התחתנו שם, אבישי, הכל פתוח. היא סתם לקחה לשם את הבחור כדי שיתביית לכיוון הרצוי".
הוא בחור חמד, אבישי, משכמו ומעלה, ומשום כך נמצא ראשו גבוה מעל העננים. ממרומים נראה הילוכה הברווזי של העלמה געגע כרפרוף כנפו של פרפר, פרפר קטן שעושה לו כזה תוהו ובוהו ושלוליות קפה כאוטיות על השולחן שלי.
"אסור על פי חוק על ספורטאים" הוא מילמל וחייך חיוך קצת עקום ולקח לגימה ממה שנשאר מהקפה. הכנתי גם לעצמי ספל.
אחר כך הוא התחיל לדבר.
XXX
"אז יום חמישי לפני הצהריים אתה אומר"?
"כן" השיב אבישי "הוא ענק. יותר מתשעת אלפים מאתיים קילומטר מרובע. תתאר לעצמך את קפריסין למשל"...
תארתי לעצמי. תארתי לעצמי כיצד רונית ואני אוכלים איקרה בטברנה של קוסטס ליד פאפוס. חשבתי גם על אביגיל.
..."והוא גם נראה כמו קפריסין. אנחנו קוראים לו 'קפריסין אחד.' לא יהיה שני. בתשעים ותשעה אחוז זה גמר גביע קוסמי".
גם על החולצה שלי היה עכשיו כתם חום וגדול של קפה. מתחת לכפות ידיו המזיעות והרוטטות של אבישי רעדו עכשיו גם הידיים שלי, קצת מהלם קצת מצחוק. אבישי הוא בחור רציני ולכן הידיים שלי רועדות, אבל אני, לעומת זאת, בן אדם קטן ולא יכולתי להפסיק לצחוק כשחשבתי על אביגיל. איזה הלם תחטוף העלמה געגע מסוף שבוע בלתי מתוכנן כזה בחייה המתוכננים.
"התעלפות תהיה מעשה מאוד בלתי הולם מצדי. גם מצדך. אתה עיתונאי מקצועי, ליאור, לא"?
הוא מת לראות את רונית והילדים, אבל כיוון שהקדים קצת את בואו ורונית קודמה בדיוק השבוע לתפקיד מערבבת ראשית של סוכר בספלי התה, לא היה לאיחוד המשפחתי שום סיכוי להתממש לפני שמונה בערב. אבישי תלה בי עיני קוקר ספאנייל עגומות.
"רונית תחטוף שוק אם אשאר לישון אצלכם" הוא אמר "אבל לא אכפת לי. תסדרו לי מקום על הספה בסלון. זה בסדר".
"אני בטוח שבסיטואציה כזו רשף תסכים לארח אותך על הספה שלה בסלון". אמרתי. יש לי נטייה להתבדח במצבים חשוכי מרפא. כשאבא שלי גסס, למדתי בעל פה את ההלצות של דרויאנוב.
"זה ייראה לה מאוד רומנטי, גדול מהחיים כזה, להזדיין עם האיש אשר הביא את הבשורה. ממש ממש לא פרובינציאלי".
"אף מילה לאביגיל" אבישי זקף אצבע מתרה "גם לא לרונית ולאף אחד אחר. זה בלתי נמנע ופאניקה לא תועיל. הכל אוף דה רקורד, ליאור. אם תרגיש שאתה מוכרח לדבר על זה, תבוא אלי. נעביר את המטען מכיס לכיס. תחשוב שהצלת אותי, מנעת ממני סבל נפשי. גאלת אותי מהשתיקה הארורה והיודעת כל הזו. אתה יכול לסמן קו על הקת, עשית מצווה. עכשיו, כשאנחנו משיקים לאינסוף, המצוות הופכות רלוונטיות יותר מתמיד".
אחר כך אבישי יצא מהחדר והלך להגיד היי לרשף ולקובי. הוא רצה שנרד יחד לאכול במזנון של רינה למטה, אבל למרות שבדרך כלל הבטן שלי מצלצלת בדיוק בשעה אחת, לא הייתי רעב. רציתי לעשות משהו אחר. לא יודע מה. רציתי להתקשר לרונית, אבל לא היה לי נעים להפריע לה בערבוב. חשבתי להוציא את הילדים יותר מוקדם מהצהרון, אבל אחר כך חשבתי שגם אם אחכה קצת ואוציא אותם בשלוש וחצי, נניח, זה לא יהיה סוף העולם. חבל שאין לי כאן איזה עתון לקרוא, עתון נורמלי, לא "הקרת." קצת ספורט ישר מסדר לי את הראש. זה לא רק מה שכתוב, אלא זה שאני יודע שהכל - ספורט, חדשות, פלילים ואפוקליפסה - יוצא מאותו בית הדפוס, על אותו הנייר ובאותה הדיו. הידיעה הזו והיכולת להפוך דף נותנות לי כוח.
רונית אומרת שזה אסקפיזם. האמת היא שהדבר הכי אסקפיסטי שאני יכול לעשות עכשיו זה ללכת לתפוס איזו שיחה קלה עם העלמה געגע. הבוקיות שלה ושביעות הרצון האינסופית שלה מעצמה הן אקמול לנפש, אבל היא ירדה לאכול עם אבישי. מילא.
תשבץ סוף השבוע עמד ריק על השולחן. בדרך כלל אני מחרטט את ההגדרות ביום חמישי בצהריים, ממש לפני ההורדה לדפוס, אבל יום חמישי בצהריים הפך, איך לנסח זאת, בלתי רלוונטי במידת מה.
אני עובד עם תבניות קבועות. שש עשרה מאוזן הוא תמיד מילה בת שמונה אותיות. התחלתי שם.
61 - יהורם גאון, למשל, עם בנה של קנגה ועם קפריסין, למשל, יגיעו אלינו בסוף העולם אפופים בהבל. (8 אותיות).
אח, הבל הבלים, נהדר.
אולי במקום "בסוף העולם" כדאי לכתוב "בסוף השבוע?" חה, הצחקתי את עצמי, בחשתי את החלל והזמן למרק קוסמי.
נראה לי שאני אקח את זה הביתה ואתן לרונית לפתור. היא בטח תגיד שההגדרה לא משו.
מה אכפת לי? העיקר שזה יצחיק אותה לחשוב על יהורם גאון, ס"ט נעים זמירות והאיש הכי פחות אפוקליפטי שאני יכול לחשוב עליו, רוכב ללא אוכף יחד עם רו, הקנגורו הקטן. סילוני אדים אופפים אותם כשהם מדרבנים את סוסם. זהו אסטרואיד ענק, גדול כמו אי. כמו קפריסין, למשל.
~א סט רו אי ד~
אי בודד ושרמנטי מתביית אל פלנטה עגלגלה ותמה. סופשבוע מעורבב ופרוע וגמירה קוסמית ותגעש ותרעש הארץ ואל שמיים שחורים יזדהרו ויעלו רשפים של אש.
|