פורום חלומות פירוש חלומות חינם דפנה ביסמוט גם לפי קבלה יהדות

היי דפנוש, היה לי חלום שהעיר אותי באמצע השינה כי היה מאוד אינטנסיבי ומאוד מוחשי. בחלום, אני נמצאת בעבודה, אבל זה לא נראה כמו מקום העבודה שלי, רק מרגיש ככה. אני ומי שעבד איתי וסיפרתי לך עליו נפרדים בכעס. הוא מאוד כועס עליי ומפנה לי את הגב ועובר לחלל שנראה כמו סלון של בית, אבל זה כאילו עדיין מקום העבודה וכאילו אולי חלל העבודה שלו. אני הולכת אחריו וקוראת בשמו שיחכה רגע ולא יכעס והוא ממשיך ללכת לפני בנחישות ועצבים ומתעלם. אני נעמדת במטבח של הבית הזה שנכנסו אליו וזה רק הוא ואני שם ויש נראה לי אח עם אש דולקת. אני עושה כלים או מנקה את השיש ואנחנו בשתיקה ואני רואה שהוא מתארגן לעזיבה שלו את המקום ואורז את חפציו. אני לא אומרת כלום ורואה אותו ארוז בעצבים ושותק. בשלב מסויים אני עוברת ליד הפח ואני רואה מכתב שכתוב בכתב ידו ובעט כחולה- זה איזה מכתב אהבה שהוא כתב לי או כתב לעצמו עליי, משהו כזה. אני בשוק שהוא ככה זרק את המכתב בפח לעיניי כולם ולא קרע אותו או דחוף אותו עמוק ופשוט השאיר אותו ככה גלוי כאילו והוא רוצה שמישהו יראה ויגלה. אני מהר לוקחת את המכתב ולא קוראת אותו ודוחפת אותו עמוק עמוק בפח שלא יראו ואז אני רואה שברוב טיפשותו הוא זרק מסמכי עבודה לפח הרגיל ולא לגריסה ואני כאילו כועסת על הטיפשות הזו שבגלל שהוא כועס או מאוכזב הוא לא שם לב מה הוא עושה ומסכן את עצמו. אני ישר אוספת כמויות של דפים להעביר לגריסה ולחפות עליו שלא יתפסו אותו שזה מה שהוא עשה בחוסר זהירות כי זה חמור ממש. ואז אני רואה שהוא לידי ואני אומרת לו שהוא טיפש וזה מה שהוא עשה והוא בשוק מעצמו. אני נותנת גם לו ערימה של דפים וכריכות להעביר לגריסה והוא מודה לי ממש שככה הצלתי אותו וככה אנחנו עובדים ומפנים את הניירות בצוותא. בסוף כשהפח מרוקן, אני פונה ללכת משם והוא תופס לי את היד ואני אומרת לו ״אל״ וממשיכה ללכת ומנסה לשחרר את היד שלי משלו והוא לא עוזב ומושך אותי אליו בסיבוב ומנשק אותי חזק ממש ולא מרפה. אני מנסה להתנתק ולא מצליחה כי הוא מחזיק חזק ואנחנו מסתובבים ככה בתוך הנשיקה. הוא מוליך אותנו ככה אחורה לכיוון המרפסת ונשען על המעקה ולאט לאט נשען אחורנית ולא מרפה מהחיבוק שלו אותי. אני מבינה מה הוא עושה ואני קצת מפחדת וככל שהוא נשען אחורה יותר אני מפחדת יותר ואז אני מבינה בזעזוע שהוא מנסה להתאבד איתי ביחד. אני צועקת לו לעצור ומנסה לישר אותנו אחורה ואז אני רואה את הפנים שלו ומזדעזעת: הוא מתהפך אחורה והעיניים שלו מתגלגלות אחורנית ונעצמות והוא מחייך חיוך אטום כזה, חלול ואני רואה שכל שמחת החיים שלו נעלמה לחלוטין והוא פשוט כמו מת מבפנים. אני בהלם שזה המצב שהוא נמצא בו ואני צועקת לו ״לא״ חזק. הוא עדיין מחבק אותי ומצמיד אותי אליו, אבל עכשיו אני כבר מחזירה לו חיבוק חזק וגם מצמידה אותו אליי. והוא נופל אחורנית ואני נופלת ממנו למטה ומתחיל ״קרב ידיים״- הוא מחזיק לי את הידיים כשהוא מחובר למרפסת ואני תלויה באוויר כי החלקתי ממנו והוא מחזיק אותי חזק ואני אומרת לו לא לעזוב והוא אומר לי גם אל תעזבי! והוא מושך אותי למעלה ואז זה איכשהו מתהפך ואני רואה שהוא התקפל לתוך הידיים שלי בתנוחת עובר ואני מחזיקה אותו וגם את עצמי במרפסת. הוא ממש קל לי להחזקה, אבל מה שמפחיד אותי זה שככל שהזמן יעבור הוא יהיה לי כבד יותר ויותר וחייבים לבוא להציל אותנו. אני מפחדת מאוד ומחזיקה חזק את עצמי ואותו ואני מתחילה לבכות כי אני צריכה להציל גם את עצמי וגם אותו. אני יכולה לעזוב אותו ולהציל את עצמי, אבל אני לא מסכימה לתת לו ליפול לתהום. אני מרגישה שהוא מחזיק אותי חזק וממש תלוי עליי ואני מחזיקה אותו ואני מרגיעה אותו ואומרת לו ברוך שלא ידאג שאני פה ואני מחזיקה אותו ואני לא אתן לו ליפול. וככה אנחנו ממתינים לעזרה. בשלב מסויים אני הופכת להיות צופה מהצד ואני רואה שהביאו סירה שהורידו בסנפלינג לחלץ אותנו ויש שם שמיכות בעבורנו לרגע שיחלצו אותנו...התעוררתי בשלב הזה ופקחתי עיניים ואז עצמתי אותן שוב ונראה לי נרדמתי לרגע שוב וראיתי מקרוב מאוד פרח ורוד זוהר גדול פתוח ויש לי אבקנים צהובים יפים...