כל התחרויות צור קשר הפוך לדף הבית יוצרים ויצירות הנחיות שימוש הרשמה לפורום דף ראשי

תחרות 27




'ל וּ ל'
ה'לוּל' מיועד לתכנים שאינם יצירות, וייפתח פעם ביממה
בהודעה חדשה, על ידי אחד מחברי הפורום בהתאם לצורך.
לוּל זה ישמש את חברי הפורום כל אותה יממה.


"שווה ציטוט"
אם שורה מתוך יצירתך נבחרה ל'שווה ציטוט'
אנא שלח/י למייל שלי, שורה נבחרת מתוך יצירה של כותב אחר
לא יותר מ-10 מלים, ובצרוף לינק ליצירה

הנחיות לקעקוע היצירות - כאן

ל- YouTube - כאן


" תני לי ואלטף צלך מונח על מדרגת ביתך "
חגי
(בחרה - תיה)

בסימן כתיבה

תאריך 21/02/2006 22:04:26
מאת עירית בר
נושא כל השירים

שירים שלב א´

 

 

009  וגם ושוב 

 http://www.blabla4u.com/sit

es/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3163552

 

וגם שוב

 

אני מתעלס. אתך

זה הולך והופך חדש למדי

חדש

אני קפוא או מפוזר

או שניהם

זה היה שונה בהתחלה

מוזר

עד שאהבתי את מה שעשיתי

עד שאהבתי

כמעט ולא חשתי. בהתחלה

לא הייתי

ושוב.  הייתה התחלה

ומעט אחרי

ושוב

התחלה. ומעט אחרי

הרגשתי נאהב

ושוב נאהב

את נשקת לי. פה ושם

ושם

ושוב

הפשרת. ליטפת

כמו נחיתות רכות של שלג

המון פתיתיי שלג

מפנקים. ושוב

אנחנו צוחקים. אפילו מדברים

אנחנו כבר יותר מכירים

אפילו מתרגלים

ואחר כך אנחנו

שותקים. אנחנו נרגעים

וגם הולך ונעשה כזה קרוב

וטוב. מתנקז

מתרכז

דממה אחת דקה

דקה אחת חדה

ושוב

וגם ושוב

 

 

 

 

 

השיר כתוב בשפה פשוטה. פרוזאית.

יש כאן תיאור של יחסים אשר החידוש בהם גדל ככל שמכירים יותר.

בהתחלה , "עד שאהבתי כמעט ולא חשתי" "בהתחלה לא הייתי"

אבל אז הגיעה האהבה, ו"את נשקת לי...הפשרת. ליטפת".

 

תיאור היחסים נוגע ללב.

גם הרעיון שהחידוש ביחסים גדל ככה שמתקרבים ואוהבים מצא חן בעיני.

יש כאן התחלה חדשה, של יחסים חדשים , אהבה חדשה.

 

חסרונו של השיר הוא בכך שאיננו מושך מהבחינה האסתטית. השפה סתמית. אין כאן קצב שמושך, והכתיבה לא חושנית או מרגשת.

 

 

 

 

63 אינשטיין אמר

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3163480

 

איינשטיין אמר

 

איינשטין אמר שזו רק אשליה.

 זה רק אנחנו שמארגנים את כאוס הדברים לפי זמנים

לנו – הכלואים ביכולתנו המוגבלת 

נראה ש

 לכל דבר יש התחלה אמצע סוף

נראה ש

כל התחלה זה קסם, הפתעה - מזל טוב מזל טוב

נראה ש

מהתוהו והבוהו של הלא כלום – פתאום התארגנות חדשה, יצירה

כמו שיר, כמו נביטה

נראה ש

כל ההתחלה – היא תמיד קטנה ועדינה וסביבה המון ציפייה

המון סמרטוטי תקוות מתנפנפים סביבה

מישהו יעבוד קשה כדי לגדל אותה למשך כך וכך שנים ואז היא תגווע

נראה  ש

אדם נושא איתו את כל ההתחלות שלו, אלה שהיו, אלה שיהיו, אלה שכמעט, ואלה שאפילו איננו משערים

 

אבל

איינשטין אמר שזו רק אשליה

 זה רק אנחנו שמארגנים את כאוס הדברים לפי זמנים

ואיינשטיין היה גאון

רגע, מיד מתחילה ´ארץ נהדרת´

 סליחה, פרדון...

 

 

 

עד הסיום זה נקרא כמו הגיג.

התפיסה האנושית היא שמארגנת את המאורעות בסדר של התחלה, אמצע וסוף.

היא שנותנת להם את המשמעות: כל התחלה היא קסם, היא תמיד קטנה ועדינה

ויש סביבה המון ציפייה, כרוכה בה תקווה. אבל אנחנו אלה שמארגנים את כאוס

הדברים לפי זמנים. אנחנו אלה שנותנים משמעות למאורעות, שלכשעצמם הם

חסרי משמעות. אין להם התחלה ואין להם סוף.

 

הרעיון שהתפיסה האנושית היא זו אשר מעניקה לדברים ולמאורעות משמעות,

מקובל עלי.

זאת הבחנה בעלת עוצמה ואם איינשטיין בעצמו אמר אותה – מי אני שדעתי

בכלל תשנה כאן.

הכתיבה עצמה פשטנית, חסרת מימד אסתטי או זרימה קצבית.

שתי השורות האחרונות "רגע, מיד מתחילה "ארץ נהדרת" / סליחה, פרדון..."

מרדדות עוד יותר את הטקסט והופכות אותו למהתלה.

 

 

67 מכלה

 

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3162180

 

 

מכלה

 

ובבוקר ההוא, כל הווייתה התנקזה אל הנקודה הלבנה, הכואבת

במרומי השקד השמאלי,

שם התבצרה חבורת חיידקים מסואבת.

 

צו הגירוש נחתם במשרד הרופא, בחתימה מסולסלת

וצבא רפאפן פעמיים ביום יצא אל הקרב

לבער, לנתץ, להשמיד כל זכר

למושבת סטרפטוקוקוס, רעה, מתנחלת.

 

והארץ שקטה. אדומה ובוהקת.

שתי גדות לגרון, ושלנו שתיהן.

מגבעה עד גבעה חלקה הלשון

סולק כל סימן לדלקת.

 

 

מבט קליל על דלקת בגרון

כתוב ביד מיומנת ועם הומור. הכתיבה קצבית ולשיר יש זרימה נעימה.

שיר שכותבים לילד לאחר ביקור אצל הרופא.

אבל בהקשר של תחרות כתיבה למבוגרים מתקבל קצת טריוויאלי.

 

 

 

 

67 משחק הזמן

 

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3160482

 

 

משחק הזמן

 

 

הזמן הוא נחש ענקי, חמקמק

ראשו באינסוף, גופו-עתידי

ובזנב ההווה אני נאחזת, מתפתלת

מדלגת מעל משוכות, אחריו.  

זנבו גדל בקצב הריבועונים: דקות, שעות, ימים, שנים.

וככל שהוא מוסיף להתקדם כך מהירותו מואצת. 

הווה הופך עבר, ומתרחק, כמו גרגיר אבק על קרן אור

בטרם נחווה עד תום.

 

ידי ענק נעלמות לוחצות על לחצנים

מטלטלות את הנחש ואותי - ימינה, שמאלה, לפנים.

בקרוב, אולי מעבר לפינה

הן לא יצליחו להתמודד עם המהירות המשמינה.

 

ומה אחר כך?

בנוקיה תמיד אפשר להתחיל במשחק חדש.

 

 

הקבלה בין משחק בטלפון הסלולרי למהלך החיים.

הזמן הוא כמו הנחש במשחק הזה.

הדוברת בשיר רודפת אחר הנחש, אחר הזמן, מנסה לתפוס אותו.

לא ברור לשם מה, כאשר יד נעלמה מכוונת את מסלול הנחש.

לא הבנתי את צמד המילים : "המהירות המשמינה".

 

 

 

68 ניאנדרטל אצילי

 

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3161926

 

 

ניאדרטל אצילי

 

 

ניאנדרטל גבוה,

אצילי

עיניו בוזקות טוב

זקנו פרוע

 

פסע יהיר, זקוף

אל פאתי

חולות השבוע

 

אישוניי הרעבים

נתלים בו

אורבים

עוקבים

דרוכים כמו בשדה קרב

מצפים

לפתיחת השער אליו

 

חריקה

 

על קצות האצבעות

חרש אתגנב

על ברכיו להתיישב

 

בכפות ענק גדולות

אז

ילטף שבכת שערותיי

עד לשקיעה

בתרדמה מוגנת

בגופו המסוכך עליי.

 

 

 

לא ראיתי כאן התחלה חדשה.

אשה רואה גבר שהיא נמשכת אליו,

היא מתגנבת ומתיישבת על ברכיו.

הוא מלטף אותה והיא שוקעת בתרדמה כשהיא ישובה על ברכיו.

פנטזיה נשית להירדם על ברכיו של גבר מגונן שהוא כמו דמות אב.

 

 

 

 

70 בראשית

 

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3161730

 

בראשית

 

 

והבריק הברק

ואיתו אור גדול

לפתע התרחקו הקירות

צפנו על אויר שקוף רוֹגֵעַ

לא היה שם עוד מלבדנו,

חֶרְדַּת לֵב שָׁקְטָה בחלל

סודות נמסכו בעונג הגוף

הצמחתי חושים במיוחד עבורך

לטוות קורי רקמה

עדינים מהיסוס,

הרוח פצחה בשילוש חדש

אהבה אתה אני

 

 

ההתאהבות כהתחלה חדשה.

מתחיל בברק המביא איתו אור גדול – דימוי ההתאהבות למכת ברק

שגור ומוכר מאד.

בעקבות הברק, ההתאהבות, יש תחושה שהקירות התרחקו – התרחבות.

השניים צפים "על אויר שקוף רוגע" ניסוח מסורבל.

הם צפים במקום בו אין איש מלבדם,

החרדה בלב שקטה.

"סודות נמסכו בעונג הגוף / הצמחתי חושים במיוחד עבורך"

בשורות אלה יש יופי שחסר בשאר השורות בשיר.

 

החיסרון של השיר הוא בעיקר בכך שאינו זורם מבחינת המקצב,

 והדימויים בו מוכרים ועל כן אינם מרגשים.

 

 

 

70 לאהוב

 

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3160228

 

לאהוב

 

עולם ומלואו

נפרש בבת אחת

בשבילים שלך אל מתחת לעורי

הדרכים  אלי  - אליך

מפותלות כל כך

הגענו, בוטחים בשלוש מילים

המסע החל

 

 

יש כאן התחלה חדשה. התאהבות זו תמיד התחלה חדשה. הליכה אל הלא נודע.

עולם ומלואו נפרש בבת אחת – עולם ומלואו זה צירוף מאד שגור

ועל כן אין בו ריגוש. הוא סתמי.

בשבילים שלך אל מתחת לעורי – זה התחיל עם התרחבות ,

הפרשות של עולם ומלואו.

בשורה השלישית יש הצטמצמות לשבילים והתכנסות אל מתחת לעור.

המעבר המהיר מדימוי לדימוי מרחיק אותי

ולא מאפשר לי לזרום אל תוך השיר, להזדהות.

הדרכים אל האהוב מפותלות – גם כאן הדימוי נדוש.

הגענו , בוטחים בשלוש מילים / המסע החל.

 

אז נכון שהתאהבות היא תמיד התחלה חדשה, אך כאן קשה להתרגש מהכתוב

כי חסר כאן משהו מפתיע, שונה.

הדימויים שגורים, ואפילו התחלת המסע שגרתית – מתחילה ממקום של בטחון.

היה מרגש יותר אם הייתה מצטיירת כאן תמונה של הסכנה הממשית

הטמונה במסע אל האהבה, ואז להנגיד את הסכנה הזאת בביטחון

בשלוש המילים הקטנות האלה.

אבל כאן אין את המתח בין ההבטחה של האהבה לבין הסיכון הרב הטמון בה.

 

 

 

 

71 התחדשות לאחור

 

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3158640

 

 

התחדשות לאחור

 

 

דממה זו רושמת

כמו סיסמוגרף

דפיקות חרישיות

של לב.

מסע מואץ  בזמן

נסוג

שרשרת פנינה

בשחור לבן

עד זוהר

מנץ של

ילדות.

 

וזריחה זו שוזרת

פרחים

לגומות

בלחיים קטנות

ליד ארגז

גדול

שם

אלוהים וידיים

רכות

משחקים

בחול.

 

 

 

 

את השיר הזה צריך לקרוא מהסוף להתחלה.

מתישהו רחוק בזמן, מישהו בעל ידיים רכות שיחק בחול עם אלוהים.

מישהו בעל לחיים קטנות עם גומות ליד ארגז גדול, שיחק עם אלוהים בחול.

אחרי המשחק בחול הייתה זריחה ששזרה פרחים. הילדות הייתה מזהרת.

אחר כך התחלפה המחרוזת – ממחרוזת פרחים צבעוניים

לשרשרת פנינים שחור לבן.

במקום צבעוניות יש דואלית: שחור לבן – טוב לא טוב – פנינה לא פנינה.

המרוץ לאחור בזמן מתחיל בדפיקות מואצות בלב. בראשית הייתה הדממה.

באמת התחלה חדשה ברוורס.

 

מתחיל מדממה. מאפס מכלום.

ואז הסיסמוגרף מגלה סימני חיים – פעימות של לב. יש איזה לב שדופק.

מכאן מתחיל המסע לאחור,

מאד מפתיע.

כי הצפוי היה שלאחר הלידה יתחיל המסע אל תוך העתיד,

אבל כאן, לאחר הדממה וגילוי סימני החיים הראשונים, המסע נסוג אל העבר.

מסע מתפיסה דואלית של שחור ולבן,לזוהר שהנץ בילדות.

זוהר של זריחה שוזרת פרחים – משהו מאד צבעוני, בכלל לא שחור ולבן.

כך היו הדברים בימים בו שיחקו הידיים הקטנות עם אלוהים בחול.

 

ההתחלה מדממה. אמנם ההליכה היא אחורה, אבל הגילוי הוא חדש – שבילדות היה משהו שונה בתפיסה. צבעוני יותר. לא שחור לבן.

 

 

 

71 סוף ההתחלה בתיה שנער

 

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3160179

 

סוף ההתחלה

 

כל ההתחלות נולדות מהסוף.

מחושך כאב ודממה.

 אחר כך הן מתאפרות מעט

לובשות מרחב

מפזזות וכושלות, קמות

וממשיכות ללכת.

 

ליד התמרור בצומת

שואלות עצמן

להמשיך

או

להתחיל מחדש

את הדרך.

והדרך,

לא שואלת שאלות

מציבה תמרורים

להתחלות.

 

ההתחלות הבוגרות חושבות

שתמיד יש התחלות חדשות

יודעות

פעמים חסרים

תמרורים

ובסוף הדרך

מתחילה דרך חדשה

 

 

סופי התחלות שלי ממריאים

עם הדרך

התמרורים  על ראשם

מרחבים פושטים יד

אין לי  כלי איפור

לצבוע

כאב חושך ודממה.

 

 

בשני הבתים הראשונים מדומה ההתחלה החדשה לאישה מאופרת,

הכושלת אל עבר תמרור.

מאמצע הבית השלישי, הדימוי המרכזי של השיר התחלף מדימוי ההתחלה לאישה,

לדימוי אחר – דרך, כאשר לא ברור למה הכוונה.

לדעתי השיר אינו שלם.

 

 

 

72 אביב תל-אביבי

 

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3158617

 

 

אביב תל-אביבי

 

 

שוב נמהל האביב בחורף

במתק אכזר ורך

שוב נצבט הלב החרב

נדבק בשמחת הכרך

 

והעיר השוקקת אדם לרוב

שרווליה קופלת לאט

וכמו מהססת אם רע או טוב

את תריסיה פוקחת מעט

 

שרב פתאומי כאורח חצוף

מתפרץ לכיכר לא קרוא

וכמו רוח פוחזת בקני הסוף

צוחקות נערות בטרוף

 

הרקיע - כחול, בוהק ממורק

כשריון אבירים קדמון

והיום מחייך כמו עכשיו נברא

מצטחק לו אל ההמון

 

גם הים שנעור וקם לתחייה

מימים של מטר וצינה

מידפק על  טיילת יפהפיה

אדוותיו לוחשות על אזנה

 

אז ליבי הנבון משנים ונשים

מתאהב שוב כפתי ירוק

בשמיים האלה, בים, בחיים,

בנערות ההולכות אל החוף.

 

 

מקצב זורם, מלבד שניים-שלושה מקומות שהייתי מוסיפה או מורידה הברה.

הבית השלישי מאט את הזרימה אל הסוף, שהוא מצוין.

התאהבות. בשמיים. בים. בחיים. בנערות ההולכות אל החוף. לא על.

הן עדיין לא שם. הן רק הולכות לשם.

וזאת ההתחלה החדשה.

ההליכה אל הלא נודע. אל הים, גוף-המים הגדול המתנשם הזה, הבלתי צפוי.

הכתיבה חושנית, צבעונית, מלאת אהבה לעיר ולאנשיה.

מזכירה את השירים של משוררי תל-אביב הגדולים, אלתרמן, שלונסקי, פן.  

 

 

 

72 הרגע ההוא

 

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3161387

 

 

 

 

 

הרגע ההוא

 

הָרֶגָע הָהוּא שֶנִטְבָּע לִנְצָחִים

שָם בַּדֶרֶךְ מֵאֶשֶד הָעַיִן

הַדְקָלִים שֶלֹא זָעוּ וְאֶלֶף פּרָחִים

הֵם יָדְעוּ - זוֹ הַדֶרֶךְ אֵלַיִךְ

 

וְשָנִים שֶל מִדְבָּר יְשִימוֹן אֵינְסוֹפִי

רִיק חָלוּל, בְּאֵרוֹת לְלֹא מָיִם

שֶקַרְמוּ עוֹר בַּרְזֵל מְחֻשָל עַל גוּפִי-

נָמֹגוּ כּאֵד אֶל הָאַיִן

 

אָז הַשֶמֶש דָמַם כּמִכְּבָר בְּגִבְעוֹן

וִיְרִיחוֹ עַל בָּתֵיהָ שָקְטָה

וְהָהָר שֶמִנֶגֶד נִבָּט בְּגָאוֹן

עַל הַפֶּלֶא הָהוּא שֶנִמְתָּק

 

בֵּין צְלָלָיו שֶל הָחֹרֶש, בְּדֶרֶךְ צְדָדִית

כֹּה סָמוּךְ לְמִלְמוּל מֵי הַנַחַל

הִתְיַצָבְת לְפָנַי כְּפֵיָה אֲגָדִית

וְעֵינָיִךְ בּוֹרְקֹות אֵש וּפַחַז

 

וְהָיִיתִי כּיֶלֶד נֵעוֹר אֶל חֲלוֹם

מִתְבּוֹנֵן מְכֻשָף, בָּךְ, הָקֶסֶם,

וְהַלֵב הַמְשֻבָּש הִסְתָעֵר כְּאָסִיר

לַהֲלֹם עַל כְּתָלַיו, אֶת הַמֶּסֶר.

 

גָם הַזְמָן הִסְתַחְרֵר בּמְקוֹמוֹ כְּשִכּוֹר

שֶאִבֵּד אֶת דַרְכּוֹ אֶל הַבָּיִת

וְסֶדֶק נוֹצָר בְּאַבְנֵי הָחוֹמוֹת

מְאָיֵם לְמוֹטֵט אֶת הֶחָיִץ.

 

אָז מָתִּי וְקָמְתִי נוֹלָד מִן הָאֵש

טָבוּל בְּזֹהָר עֵינָיִךְ

נֶעֱטָף בִּצְחוֹקֵךְ הַבָּהִיר הַכּוֹבֵש

אֲתְ רָצִיתְ אֶת אֲשֶר לְפָנַיִךְ...

 

וְהָיִיתִי שָבוּי בְּלֵכְתִי מְעִמֵךְ

גָם בְּיוֹם אַחֲרוֹן עוֹד אֵזְכֹּרָה

אֶת הַתֹּם הַמְשוֹבֵב יְרַקְרַק בּעֵינֵךְ

אֶת חֻמֵךְ הַמֵּמִיס עוֹבֵר אֹרַח.

 

 

 

"הרגע ההוא שנטבע לנצחים" – השיר מספר על מאורע שקרה בעבר שנחקק

בזיכרון הדובר לנצח.

השנים שלפני הרגע הזה, המפגש על יד המעיין, היו מדבר ישימון.

שנים ריקות, חרבות, שהקשו את עורו של הדובר,

נמוגו כאד ברגע בו נפגש עם אותה אחת. אותה פיה אגדית,

שכישפה את הדובר והעירה אותו כמו ילד המתעורר מחלום.

הזמן נעצר, הלב הסתער לפרוץ החוצה מכלאו, והדובר מרגיש

שנולד מחדש "טבול בזוהר עיניך".

השיר בהיר ומובן. יש כאן תיאור מאד חושני של התאהבות

לאחר שנים במדבר רגשי.

הכתיבה חושנית וקצבית, השיר עשיר בדימויים אך אינו עמוס מדי

הנימה נוסטאלגית וחסר לי כאן להט שהיה הופך את השיר למרגש.

 

 

 

 

73 גברת דדון

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3158726

 

גברת דדון

 

בקייץ שעבר
כתבתי לך על
ציפורים כחולות כנף
ואדומות מקור
ויופי נדיר
בבגד שחור
כרישים רעבים טרפו הכל
בחורף

את מדברת מתוך בטן של
דג
שמן
כדי לשמוע  צריך
להרוג אותו
יש בקולך
שמינית כוונה ועשירית רצון אבל
עכשיו מתחיל
קייץ מהביל
אני נע על
שביל
שנהיה צר
ואיטי

האויר עומד
המזגן לא עובד
אני מסתכל מהחלון ורואה
שהעולם
לא עובד
אני מפעיל את הטייפ
ונוסע
לאט
המנגינה המשתנה של
הקול שלך בטלפון
נוסעת אליי
ומתרחקת
ברכב עם
מנוע גוסס
זיעה מטשטשת לי
את התמונה
הנושא השתנה
הרקע השתנה
המזל השתנה
הבגד השחור מהלך
ריק
בפינה
כמו חתול שחור
חף מכוונה
כמו זונה
גברת
חלפון

 

 

 

 

שיר שמופנה למישהי שבקיץ שעבר הדובר בשיר כתב לה,

אבל בחורף כרישים רעבים טרפו הכל.

עכשיו היא מדברת מתוך בטן של דג ואי אפשר לשמוע אותה.

צריך להרוג את הדג השמן שבלע אותה.

וגם בכלל לא ברור שהיא כל-כך רוצה בכך.

בכל אופן הקיץ מתחיל שוב ונראה שהדובר מאבד עניין

באותה אחת הכלואה בבטן הדג.

הוא מתרחק ממנה עד שהיא הופכת לבגד שחור ריק.

היא הופכת לזונה ומקבלת שם – גברת חלפון.

מעניין מי זאת גברת דדון שבכותרת השיר.

 

 

יש לשיר עוצמה. הוא מבטא רגש אמיתי.

זה שיר שמצליח להיות במגע עם משהו שעובר על הכותב.

האמנתי לרגש כאן, למרות שמבחינת הערכים האסתטיים השיר חלש

השפה דלה, הדימויים אינם מרגשים וקצב השיר איננו מושך.

לא ראיתי מה כאן ההתחלה החדשה.

אין כאן השתחררות מן העבר.

עדיין ניכר הכעס – כינוי האשה "זונה" מעיד יותר מכל על כעס,

ונוכחת השמחה לאיד על שהשמלה השחורה התרוקנה.

העבר עדיין מעסיק את הדובר. לכן אין כאן התחלה חדשה.

 

 

 

74 על כביסה ופצצות

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3158087

 

על כביסה ופצצות

 

הִיא זָרְקָה אֶת הַמַּצָּעִים הַמְּשֻמָּשִים לַכְּבִיסָה

מַצָּעִים בְּנֵי עֶשְרִים בִּירַקְרַק אֲבִיבִי וּמָהוּהַ

בַּחוּץ הַחֹרֶף, טַחַב וּרְסִיסִים שֶל מַיִם מְאַיְּמִים

בְּהִתְיַבְּשוּת אֵין קֵץ, בִּגְלַל הַרְטִיבוּת

 

בְּהַצְמִידָהּ אֶל הַפָּנִים

הִכָּה בָּהּ רֵיחַ הַזֵּעָה

צַחֲנָה. לַהַט הַצִּפָּה הַמִתְהַפֶּכֶת

עֲוִית פִּרְחֵי כֻּתְנָה רַכִּים

וּבֵינֵיהֶם אוֹתוֹ הַנּוֹף נִשְקָף:

סָדִין כָּפוּל יָרוֹק

עֶרֶשֹ נִזְקָקִים

 

לְבַד בְּתוֹך שָנָה שֶל בְּלִי לְבַד

בְּתוֹך מִטָּה גְּדוֹלָה וַחֲמוּצָה

הַלְכוּדָה בִּמְצוֹדִים וַחֲרָמִים

זָרְקָה אֶת סֶט הַמַּצָּעִים הַמְשֻמָּש

לַמְכוֹנָה בְּרֵיחַ שֶל פִּרְחֵי הַבַּיִת

לְכַבֵּס לָהֶם שִינוּי פְּצָצָה

 

 

כתיבה טובה וזורמת. דימויים יפים. השיר בהיר,

הבנתי הכל מייד בקריאה ראשונה.

מעביר היטב את התחושות והרגשות של מערכת יחסים זוגית

שהסתיימה.

כביסת המצעים מסמלת את  ההתחלה חדשה.

 

 

 

 

76 לגבי התחרות

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3160646

 

לגבי התחרות

 

לא יכולה.

לא יכולה ככה, את החיים שלי, בציפורניים

גם אם נקיות.

 

תחרות.

מה לי תחרות?

עם עצמי מתחרה פה.

 

אני.

 

התחלה חדשה.

 

שיר שנאבק לצאת. להשתחרר ממשהו שעוצר אותו .

משהו שאומר "לא יכולה".

שיר שמצליח לבטא חוויה של מאבק פנימי,

למרות שלא ברור מי נגד מי.

יותר נכון לא ברורות המחשבות הנאבקות זו בזו.

בכל זאת יש כאן התחלה חדשה.

למרות האלם שהדוברת מרגישה, היא מצליחה לבטא משהו.

אפילו אם זה רק את הקושי להתבטא.

חסר בשיר מימד אסתטי שירומם אותו מעבר לוידוי, מעבר להתפרצות הראשונית,

המשחררת מחסום-כתיבה.

 

 

80 מדי יום

 

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3155477

 

 

מידי יום

 

זה לא שהיותך מתה, כל כך מתה

לא מתבהר לי מדי יום ביומו מדי

ליל בלילו כל הדברים שהייתי רוצה

לספר לך כל כך הרבה דברים

טובים

קרו.

 

את מה שאני עושה אני עושה איתך

על אף היותך מתה כל כך.

 

 

דבר היותה מתה, מתבהר לדובר/ת בשיר מדי יום ומדי ליל.

הוא/היא  היה/הייתה רוצה לספר לה את כל הדברים הטובים שקרו.

שיר שמבטא אבל מתמשך, שחוזר על עצמו יום יום, לילה לילה, כמין ריטואל.

יום יום הריטואל מתחיל מחדש, אבל הוא אותו הריטואל עצמו.

השיר טעון בהרבה כאב, שמצליח לרגש ולעורר הזדהות,

הכתיבה בהירה וזורמת.

לדעתי השיר איננו מתאים לנושא "התחלה חדשה".

התחלה חדשה היא כאשר משהו ישן ננטש ויש הליכה למקום חדש.

כאן יש שוב ושוב חזרה אל דמותה של המתה.

הצירוף שלה כבת לוויה, "כל מה שאני עושה אני עושה איתך / על אף היותר מתה כל כך", איננו הופך את המצב להתחלה חדשה.

 

 

 

80 ראשון

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3158437

 

 

ראשון 

 

על חבל הכביסה תלויים מדיו

של גנרל.

היום אמר שלום לפקודיו

כוסית פרידה סביב שולחן

חיוך, בורקס, המדליות

תמונה.

 

מוזר כיצד חולצה קשוחה

מרובעת לסת

שפמה עודו עשוי בעמילן

נגררת לוויכוח צורמני

עם עורב קללן, והמכנסיים

מריונטה על החבל

הרוח מפתה אותם

לריקוד קליל של הבל

 

מחר בבוקר הוא יקום

ילבש בגדים רכים, יקרא עיתון

אך שיהיה ברור

הוא לא עוד גימלאי זוטר

היום הראשון בשארית חייו של הגנרל

מתחיל מחר

 

 

בהחלט התחלה חדשה.

שיר ברור. כתוב ברהיטות. תמונת יפה של מדים התלויים על החבל

הממשיכים להשרות אדנות ויהירות על סביבתם

אפילו אם מדובר בסתם עורב קללן.

הבגדים עושים את האדם. מחר בבוקר ילבש הגנרל בגדים רכים

אך משהו מהיהירות עוד נשאר – הוא איננו גימלאי זוטר

אירוני במידה.

השיר לא מרגש. לא היה בגנרל הזה משהו שחיבר אותי לסיפור שלו.

חבל. כי ניכרת כאן יד מיומנת בכתיבה.

 

 

 

83 גלים גבוהים

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3162937

 

 

גלים גבוהים

 

הוא שקע בי

 

והתמונה השחורה קפאה בעיניי

 

גלים גבוהים של קנאה רדפוני

 

" כורך ספרים "

 

גלגלתי מצצתי חשתי טעם רומנטי

 

יין אדום מגן עדן

 

שמתי את אלוהים על קו ללא הפסקה

 

להפיג יגונו אובדן מבטחו

 

הרי רק פעם בדורות רבים

 

נולדת לו נפש קרובה

 

להמתיק בדידותו

 

*        *

 

מאות אלפי לובשי שחורים מכף רגל ועד מגבעת

 

ממאנים להיפרד

 

מנופפים בציציות בזקנים בפאות

 

ארוכים כזרוע

 

נחרטו בתמונה

 

מתפללים

 

לאהוב חדש במהרה בימינו אמן סלע

 

*      *       *

 

אלוהים האיץ " לך המקום " בפשטות במעט

 

ומה יעלה עם האלמנה הצעירה לחשתי

 

" שלך היא " רעם כברק

 

" ודע דרכיה חביבי " קרץ

 

" סללתי לליבה החם, הבא לה גבעול קוץ ירוק

 

בטרם הבשיל ומטפחת משי שחורה בעלת לולאות

 

סביב סביב ובעזרת שמי תבערו "

 

*      *       *       *

 

מחר לפני נץ החמה

 

יוסוף יובילני לגליל

 

הוא משענת בעת צרה ופעולה

 

בקי במנהגי נשים בשחור

 

וקולו ערב כמלאך

 

ואינשאללה במוצאי שבת

 

לאחר המבדיל וזמירות

 

קוץ ומטפחת יחייכו בחיי

 

 

"הוא שקע בי" – פתיחה מסתורית. מי שקע?

אחרי השקיעה, מגיעה התרוממות – גלים גבוהים של קנאה מתרוממים

ורודפים את הדובר, מישהו קורא "כורך ספרים" – אולי אלו הם הגלים

הקוראים אחר הדובר? לא ברור.

הבית הראשון לא מתבהר. יש בו קריאה כאשר לא ברור אל מי

הדברים מופנים. אל אלוהים או אל מישהו אחר?

 

בבית השני יש תיאור פרידה של מאות אלפי לובשי שחורים מאהוב שנלקח מהם.

הם מתפללים לאהוב חדש שייקח את מקום האהוב הנעדר.

 

בבית השלישי אלוהים מאיץ בדובר "לך המקום".

הוא מבטיח לו גם את האלמנה. כנראה אלמנו של אותו אחד

שלבושי השחורים נפרדו ממנו בבית הקודם.

 

השיר מסתיים בהבטחה, שלמחרת בבוקר הדובר יובא אל המקום החדש

 ואל האשה החדשה שאלוהים הבטיח לו.

 

השיר מתאר עולם שאני לא מכירה. אולי עולמם של חסידים,

הקשורים לאיזה אדמו"ר?

יכול להיות שיש כאן רובד תרבותי שאיננו מוכר לי, דבר שמונע ממני

הבנה עמוקה יותר של השיר.

 

מבחינת הפרמטרים האסתטיים השיר  -  איננו מושך בעיני.

השפה יבשה, חסרות בה  צבעוניות וחושניות שירית,

אין כאן צירופי מילים שריגשו אותי, וגם הזרימה הקצבית מקוטעת.

נעשה נסיון להוסיף לשיר מימד אסתטי באמצעות עיצוב הכותרת

בצורה שתדמה לגל. לטעמי הדבר לא הוסיף לשיר.

 

 

 

84 איך אפשר לרקוד את זה?

 

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3155996

 

 

איך אפשר לרקוד את זה?

 

 

 

אני מושך אותך ביד,

ביקשתי רק ריקוד אחד.

את לא אומרת אף מילה,

השיר מתחיל

          מהתחלה

                      ועד הסוף

כמו ליטופי גלים על חוף.

    אותך רציתי עד מאוד,

    אך לא למדתי

                   לרקוד

                   בקצב לא שפוי,

          לחיות בקשר לא צפוי.

          השיר הזה נשמע מוזר,

          עוד לא התחיל וכבר

                             נגמר

                                 אמרת לי וחייכת.

                         נישקת אותי ואז ברחת,

                       ולא הבנת. זה גאוני,

תכננתי ככה ש

                   אני

                   מושך אותך ביד,

          ביקשתי רק ריקוד אחד.

          ושוב, הכל מהתחלה,

          מזל שחסרה

                      מילה.

 

 

 

אולי זה באמת המזל של השיר הזה.

כי אם לא הייתה חסרה כאן מילה לא הייתה כאן התחלה חדשה.

אם הכל חוזר על עצמו שוב ושוב בלי שום שינוי

אין בכך שום התחלה.

אבל כאשר חסרה מילה, כבר יש איזה פער,

ובפער הזה נמצאת ההתחלה החדשה.

צורת ההנחה של האותיות על המסך ממש נובעת מהשיר,

כאילו שנולדה מן הריקוד המסתחרר.

אותו ריקוד שלפעמים נדמה שנרקד,לפעמים שהיה רק בדמיון,

אבל מה שהיה היה,

עכשיו חסרה מילה, וזאת התחלה.

כמו שמישהו כתב באחד משירי התחרות – רעב הוא התחלה של שובע.

חוסר הוא התחלה.

 

 

 

89 בוקר

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3163676

 

בוקר

 

כל היופי הזה עושה לי לבכות,

המזרח הולך לפני

כמו בטן גדולה –

הורה יום

ונכרך רצועות שחורות

על זרוע לבנה

שטרם ראתה שמש

אדמה מזיעה טל

על שפתו של הדשא,

אני מעיזה לנשום

מלוא הריאות -

מפשירה תנוחת גוף

מאובנת מן הלילה

ובאדים של תה צמחים צהבהב

מתאבך חדלונו הזמני

של החושך.

 

 

אור השחר הבא ממזרח הולך לפני הדוברת בשיר כמו בטן גדולה, שהורה את היום.

דימוי מדהים ביופיו.

מכאן המעבר כה טבעי אל היום הנכרך כמו תפילין על זרוע לבנה,

כאשר היום הופך להיות שחור כמו תפילין. יום שחור, כובל,

והגלישה אל התיאור החושני של יום שמש מבשיל , אדמה מזיעה, דשא.

אחריו ההפשרה ואז ההתאבכות . התאבכות חדלונו הזמני של החושך. מרגש.

 

 

בריאה

לתחרות 89

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3154836

 

 

 

בריאה

 

הָיִית לִשְׁלִיחַת הַמּוּזָה

שֶׁאָחְזָה בְּקִּירוֹת רַחְמֶךְ

בַּעֲטָה נְפָלִים דִּמּוּמִים

וְשָׁתְקָה אֶת זַעֲקָתֶךְ.

 

תִּשְׁעָה קָבִּין שֶל סֵבֶל -

וְאַת נוֹצָקְת עֲשָׂרָה

לִילִית פְּרוּעַת  חֲלָצַיִם-

יַלְדָּה מֶאֲדְמַת מֶרֶּרָה.

 

נוֹגַעַת בְּיָּד מֶרַחֶפֶת

בַּחִיל, בָּאָפֶל, בַּתָּאֵב

אֶבְרוֹתָיִךְ שֶׁבֶר וַקֶרַע-

צְחוֹק מִדְבָּרֶךְ הֶחָרֵב.

 

חָד קֶרֶן, צִפּוֹר וְשָמַיִּם

קוֹלוֹ הָאָבוּד שֶׁל הָאָב

מִילִים שוֹצְפוֹת כְּמֵי פֶּרֶץ

תְּחִילַת הַשֹבַע – רָעָב.

 

 

 

תיאור של מישהי שהייתה שליחתה של המוזה.

מוזה די אכזרית.

שגרמה לרחמה להפיל נפלים – עוברים מתים.

מוזה ששיתקה את זעקתה של נשואת השיר הזה.

 

נשואת השיר היא אשה למודת סבל, לילית פרועת חלציים, ילדה מאדמת מררה – ילדותה הייתה על אדמה מרה.

 

ביד מרחפת , בקלות היא נוגע בפחד, בחושך, בתשוקות.

איבריה שבורים ופצועים, צחוקה יבש.

 

כל מיני יצורים – חד קרן, ציפור,

יש כאן גם אב שקולו אבד.

המילים שוצפות, פורצות

השובע מתחיל ברעב.

 

 

לתחרות 90

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3151761

 

רוֹמַנְסָה עַל עַלְמָה בְּפַרְדֵּס

 

בַּפַּרְדֵּס עַלְמָה עוֹבֶרֶת

וְטוֹוָה קוּרִים שֶׁל בְּדֹלַח.

רֵיחָהּ תַּפּוּזִים וְלֶחֶם,

אוֹר וְצֵל מְשַׂחֲקִים בָּהּ.

 

פֶּרַח וְעָנָף קִשֵּׁחַ

מְלַמְּדִים פִּרְקֵי הָרֶגֶל

בֹּשֶׂם צְחוֹק לַעֲקֵבֶיהָ,

מֶתַח יְרֵכַיִם - רֶטֶט.

 

לַנַּחַל סְלָעִים וּפְרִי פֶּטֶל, לָרוּחַ עָנָן לְשַׂחֵק בֹּו. 

 

נִיעַ מַחְשׂוֹפַיִם רֶשֶׁת

פַּרְפָּרֵי עֵינָיו בַּמֶּשִׁי

הֶהָדָר יָשִׁיר בּוֹ טֶרֶף

נִיחוֹחוֹת שֶׁלָּהּ עַל לֶחִי.

 

עַיִן, יָד, פְּגִישָׁה נִמְזֶגֶת,

בְּפִתּוּל מָתְנַיִם לֹגֶם.

מִתְנַשֵּׁם בָּרָק אֶל גֶּשֶׁם,

שֹׁרֶשׁ תַּת-קַרְקַע בַּשֹּׁרֶשׁ.

 

לַנַּחַל סְלָעִים וּפְרִי פֶּטֶל, לָרוּחַ עָנָן לְשַׂחֵק בֹּו. 

 

עַל סוּפַת פְּרִיחָה נוֹשֶׁרֶת

חֲלוֹמוֹ, עַד יוֹם עַד יֶגַע.

בֶּחָזֶה, עִם קוֹץ לָלֶכֶת

לְהַצְפִּין צִפּוֹר שֶׁל קֶרַח.

 

יֵשׁ וּנְטִיפָה בַּת-מֶלַח

פְּנֵי אֲגַם שָׁלֵו עוֹכֶרֶת.

לִרְגָעִים, גַּם הַר שׁוֹכֵחַ

רֵיחַ תַּפּוּזִים וָלֶחֶם.

 

לַנַּחַל הַפְּרִי אִם בָּרוּחַ, עָנָן יְדַמֵּם עַל הַסֶּלַע.

 

עַל בִּטְנָהּ כַּפָּהּ נוֹהֶרֶת;

פְּרִי-בַּר, פֶּטֶל בָּהּ צוֹמֵחַ.

דָּם לוֹחֵשׁ בְּמַשְּׁבֵי סֵתֶר

סוֹד חָלָב לְפִטְמוֹתֶיהָ.

 

 

יקום רוחש חיים.

עלמה נכנסת לפרדס. היא טווה קורים של בדולח אך הטבע משחק בה.

מתעלס עמה. השמש משחקת על גופה משחקי אור-צל,

הפרחים והענפים הקישחים מלמדים את פרקי רגליה לנוע, ירכיה מגיבים ברטט,

אולי התרגשות. היא נכנסה לעולם של משחק.

המשתתפים בו משתעשעים אחד עם השני – הנחל משחק עם הסלעים

ופרי הפטל, הרוח משחק בעננים. 

מחשופה של העלמה, הדרה, ריחה – מושכים את המתבונן בה כמו פרפרים

אל הרשת. המשיכה מתגשמת בפגישה – יד נוגעת, התלכדות של מבט.

מפגשם של הדובר בשיר והעלמה מהדהד בטבע – מתחיל לרדת גשם.

שורשים מתסבכים אילו באילו.

אבל הפריחה נושרת. החלום כבר נמשך זמן רב. רבות התייגעו עליו.

אולי כבר מאוחר מדי. אכזבה – קוץ ננעץ בלב.

הציפור, אולי זאת התקווה שהייתה טמונה במפגש בין הדובר בשיר,

לבין העלמה, קפאה. והיא ציפור קרח. משהו קרה.

יש כאן טיפת מלח, שיכולה להיות דמעה. מלח ממיס קרח, אבל כאן

המלח עוכר אגם שליו, וההר שוכח את ריחה של העלמה, ריח תפוזים ולחם.

הפרי עכשיו משחק ברוח, המשליכה אותו לנחל. הסלע, שקודם הנחל והפרי

היו חבריו למשחק, סופג עכשיו את הגשם, מענן "המדמם" עליו.

העלמה, מצידה, קשובה לסימנים אחרים – היא ממששת את בטנה.

כף ידה נוהרת – מה שהיא מגלה, כנראה ממלא אותה באושר. משהו צומח בה.

פרי בר. פטל. הדם, הפעם כנראה דם ממש, לא דימוי של ענן המדמם גשם,

אלא ממש דם, לוחש במסתרים. יש לה סוד – את פטמותיה גודש חלב.

השיר עשיר בדימויים, הכתיבה חושנית, זורמת ונעימה.

 

 

91 צהוב מסנוור

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3160905

 

צהוב מסנוור

 

 

קטעי אביב מתפרצים

בין סדקי העיר האפורים

הם מתמקמים בחיוּת  עקשנית

בין הנקיקים כמו לבה חמה האוטמת בי

משקעים עגומים של מכאוב שהמתינו לבואה.

 

הצהוב הזה מסנוור את עיניי מהפנט אישוניי

קושר אותי אל מעגנים רבי עוצמה

שהוחבאו במעמקי האדמה

ומזמין להתחיל

מבראשית.

 

 

צהוב שמזמין להתחיל מבראשית.

החיות העקשנית של הפרחים הצהובים הפורצים מבין הסדקים האפורים

של העיר, מזמינה להתחיל מחדש.

הרעיון יפה וברור.

יש כאן הזמנה של הטבע להתחלה חדשה. וזה יפה בעיני.

הדימוי של "קטעי האביב המתפרצים" ללבה חמה אוטמת משקעים עגומים – מעורר תהייה.

לבה היא חומר לוהט הגורם להרס בצורתו הנוזלית, המתפרצת,

וכאשר היא נקרשת, היא הופכת באמת לקשה מאד ואטומה.

אז נכון שמשקעים עגומים אינם נעימים, אך אטימה איננה התחלה חדשה.

אטימה היא כמו הדחקה.

אי אפשר להתעלם מכאבי העבר. לאטום אותם.

 המאמץ הזה מביא להתקשחות, שמקרישה את כל ההוויה.

על כן, למרות ההזמנה של המחזוריות בטבע להתחלה חדשה,

ספק אם הדוברת בשיר מוכנה לכך. כאבי העבר עיין ניכרים בה.

עדיין משפיעים ומקשיחים אותה.

 

מעלתו של השיר היא הבהירות שלו.

חסרונו הוא בכך שהוא איננו מרגש. אולי בגלל שמבחינה קצבית אין כאן

בנייה לשיא, או אולי בגלל שאין כאן ניסיון לתאר את הדברים בדרך ייחודית

והשענות על צירופי מילים שגורים ומוכרים כמו "חיות עקשנית", "משקעים עגומים".

השיר היה נשכר מכך אם במקום לומר "חיות עקשנית", הכותב היה מתאר פעולה, תנועה, תמונה, תחושה, המבטאים זאת.

 

 

 

91 שאיש לא יידע

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3161588

 

 

שאיש לא יידע

 

המטוס איחר.

חיכיתי בשדה התעופה

לאלמנתו של דודי שחזרה.

 

זכרתי אותו דואג, נדיב ומחייך

רק אתמול הזמין אותי למחול ראשון

וראשי הבתול הסתחרר וחלם כמו בסרט.

 

בביתם צעדה קנאתי בעקבות

נסיכת המראות שקידש -

מסכת תמיד על פניה.

שרוולים ארוכים.

משקפיים כהים.

חולצת גולף.

ודממה.

 

פתאום

הגיעה. יצאה.

עם צעיף  ומזוודה.

מחייכת. רעננה. זקופה.

עם מחשוף שלא הכרתי בה.

 

"כן, זו אני" אמרה "מנסה להתחיל, לטעום, למחוק את

שלל הכתמים הסגולים שהשאיר בתוכי ומעלי".

 

צופה בה יולדת עצמה מחדש מול עיניי

כמו ספוגית כאובה שינקה רשעותו

אגרה תסכוליו מזילה כאביה

לתוך חרדת היום.

 

ואני, עוד אוחזת באשליות

זורה פוך כבד סביב

שאיש לא ידע

דבר.

 

 

שיר שיש בו אמת רגשית שמגיעה אל הקורא. יש כאן גם התחלה חדשה,

למרות שהדוברת ממשיכה בדרך ההסתרה, אך אלמנת דודה מתחילה מחדש.

יותר משיש כאן שיר, יש כאן סיפור שזועק להיות מסופר.

הייתי מאד רוצה לקרוא את הסיפור הזה.

כשיר הוא איננו מספק.

אני מסכימה עם הצעות העריכה וההערות שנתנו המגיבים בתחרות לשיר.

 

 

 

092- לידת-ואקום

 

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?ID=3151637&Page=1

 

 

בּוֹשׁ התאמצתי לברוא

מילות-פרגודים

מעטה לעוֹנְיִי.

זוּ לסל תטחֵן זוּ עליי לגולֵל

זוּ טְרֵפה על גבֵּי דעת

לפתע,

מִמְרוֹם נעוריי מגיחה

פוצחת בִּדבר רֶצֶף -נע

על משׁל ושׁנינה

ידעתי אותה במהרה,

המילה חדשה לי לאמור -

קח מסך אל תירא מהידוק

שיר חדש מתאווה למיקוד.

אנחה מטרפדת קורטוב רווחה

אדע התחלה. כעת למלאכה

 

 

שיר ארס פואטי המתאר את הולדתו של שיר.

הבושה המלווה את החיפוש אחר מילים שיכסו על הדלות שהכותב חש

שהיא מנת חלקו, עד שבהפתעה, ממרום נעוריו – ממקום שהוא מורם,

שהוא של נעורים, המזכירים תמיד תקוות גדולות, חלומות שעדיין לא נכזבו,

מהמקום הזה מגיחה מילה חדשה שגוררת אחריה רצף של משל ושנינה.

יש לה מסר למילה החדשה הזאת – אל פחד.

הבאתי לך שיר חדש המתאווה למיקוד.

בהחלט התחלה חדשה.

הרעיון לא רע. השפה מעט כבדה.

הדימויים נשמעים גם הם כמו משהו מוכר: מילות-פרגודים. מסורבל לדעתי.

בסגנון המיושן הזה צרם לי קצת הצירוף "קח מסך".

גם מבחינת משקל השיר קצת חרק ולא זרם.

לסיכום – הרעיון יפה ומתאים לנושא, השיר בהיר בסך הכל, השפה כבדה מעט, הדימויים בסדר. הבעיה העיקרית לדעתי היא חוסר הזרימה הקצבית של השיר והאמירה שאיננה מחדשת הרבה בנושא "איך שיר נולד".

 

 

 

92 תקלה

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3154170

 

 

אתמול נשכחה בְּאפור

הומה כעדת יוני-בר.

 

פוקחת עיניים שרוטות

מבשילות מֵרורי-אמש.

הדשא מסב לה עינוג ריחני

הבקר הזה מתפרק לפיהוק

ציוצי-ציפורים על הדיסק

הטוסט מתכלה עוד שעה-

אתמול זו היתה תקלה

כך אמרה, דילגה זכרונות

לא מפעם. מעכשיו.

 

 

 

העצב בשיר נוגע.

"פוקחת עיניים שרוטות" – עיניים שרוטות משפשוף כנראה,

מרוב ניסיונות להספיג את הדמעות. דימוי מאד כואב.

ריחניות הדשא והעונג שהיא מעוררת בדוברת בשיר, היא המתחילה את המפנה.

לאחר מכן מגיע הפיהוק, המפרק את הבוקר , אולי מפרק אותו ממטען העבר

המאיים להכריע את הבוקר הזה.

הפרטים הקטנים של יום שמתחיל מגמדים את "מרורי-אמש",

והדוברת משנה את נקודת המבט שלה על הבכי של אתמול.

זו הייתה רק תקלה, היא אומרת. מדלגת מעל הזיכרונות. לא אלו של פעם.

היא מדלגת על הזיכרונות מהתקופה האחרונה.

השיר מבטא צורך להתחיל מחדש, רצון להתחיל מחדש, לשכוח את מכאובי העבר.

 

 

 

95 גבר-אשה

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3157478

 

 

גבר – אשה

 

פגשתי אותו ברשת לשחק את המשחק.

הוא לא התבלבל, כשעבר את הקו, אפילו חייך.

כמעט הצלחתי לדמיין את עיניו, נוצצות מול האש.

אמרתי, תראה,

לי, זה לא בא בקלות.

אז בואי נאכל צהריים

אני מזמין, בידידות.

גברים כל כך צפויים

זאת אומרת, מה הם חושבים?

בכל זאת דפקתי הופעה של הלייף

כמו בסרטים הישנים.

יש לי תחת טוב, אני יודעת ורגליים ארוכות.

יש לך עיניים יפות אמר כשנעץ בי מבט.

תגיד חמוד, אתה מוכן למנת מציאות?

בוא נזדיין לחשתי למדוד התרגשות.

הבן זונה רק אמר- בואי!

ונישק אותי באמצע הרחוב.

אלוהים מה קורה לי ולמה בא לי לבכות?

 

 

 

התחלה רק במובן הכי מילולי של המילה.

אין כל חידוש בחיזור הרשת הזה.

הדוברת בעצמה אומרת "גברים כל כך צפויים", וגם היא צפויה.

היא מעמידה פנים שלא בקלות היא מתפתה.

יש כאן משחק מוכר וידוע של חיזור שאין בו שום ייחוד.

המשפט היחיד בשיר שהיה בו משהו נועז, היה עבורי "תגיד חמוד,

אתה מוכן למנת מציאות", זאת הייתה הבטחה שמשהו הולך להיות מפתיע.

הבטחה שלא התממשה. ציפייה (שלי) שנכזבה.

כי ארבע השורות האחרונות כל כך שגרתיות ובלתי נועזות בעליל.

ולמה להתבכיין בסוף?

הרי כולנו יודעים שרוב הסטוצים ברשת מסתיימים במלונית. 

בין "בוא נזדיין לחשתי למדוד התרגשות" לדמעות בסיום,

חסרה לי הסצנה שבה הוא אומר לה שלא בא לו לזיין אותה יותר,

כי התחת שלה נפול ויש לה ריח לא טוב מהפה.

הכתיבה סתמית. אין לי בעיה עם שירים שכתובים בשפת יום-יום,

אבל גם לשפת רחוב יש חן, מקצב, יופי. וכאן זה חסר.

 

 

95 חיוך

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3156879

 

 

חיוך

 

לעזאזל

בואי נזרוק היגיון ממרפסת

ילדים ותנשמת מה זה חשוב

יד ביד ואחת על התחת

נשיקות רטובות בטירוף

תגידי מופרעת כמוני

איך שוב זה קרה

לא נזהרנו

את יודעת

העיניים שלך עושות לי

נורא.

 

 

חמוד. אהבתי יד ביד ואחת על התחת.

שיר שובב. כתוב בשפת דיבור. שפה קלילה. מתנגן.

לא ראיתי התחלה חדשה

מה ששוב ושוב קורה – איננו התחלה חדשה.

 

 

 

99 אסופה

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3160561

 

 

אסופה

 

כנטע עקור שתול בנופים מתחלפים אני אסופת נקודות נמתחות לקווים מקבילים. מלכודת זמן במפגש עם הווה. מראות דוהרים בי כסוסי מערב פרועים מפלסי דרך בשדות זרים.

 

 

כמו צמח עקור שמעבירים אותו מנוף לנוף, הדוברת היא אסופת נקודות

שקווים מקבילים נמתחים ביניהן.

ההווה מפגיש, לוכד, את כל הזמנים האחרים. הנקודות האחרות, הנופים השונים.

עד כאן הטקסט הלירי הזה מדבר על ההווה כצומת יציבה מול השינויים.

בנקודה הזאת של ההווה, מראות, אולי זיכרונות,

או הזיות, דוהרים בדוברת בשיר כסוסי מערב פרועים.

מפלסי דרך בשדות זרים – אותם מראות הדוהרים בדוברת,

פורצים אל שדות זרים, של אחרים.

 

יש כאן תובנה שעל רקע הארעיות של המציאות, ההווה הוא המספק

את היציבות ומעבר מהתובנה הזאת אל הצורך לפלס את דרכה,

באמצעות המראות הדוהרים בה, אל שדות זרים, אולי אל הזולת, אל האחר.

 

התובנה עוברת כמשהו שכלי. חסר לי כאן מימד הרגש.

למרות הרעיון החכם, השיר לא ריגש אותי בתובנה שלו.

מתאים בדוחק לנושא.

 

 

 

 

96 מהתחלה

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3153142

 

 

לתחרות 96

 

צוֹעֶדֶת

כְּתִינֹקֶת מִשְׁתָּאָה

מִתְנַדְנֶדֶת - מִשְׁתַּהָה

מִתְיַצֶּבֶת

 

צַעַד אֶחָד

עוֹד לֹא בְּטוּחָה

מִטַּלְטֶלֶת - קְצָת נוֹטָה

מִתְעַצֶּבֶת

 

עוֹד אֶחָד

וְעוֹד כִּמְעַט

יוֹתֵר גָּדוֹל

יוֹתֵר

 

רָצָה

 

 

תיאור של מעבר מצעידה לא יציבה לריצה.

אני לא רואה איך זה קשור לתחרות.

ריצה לעומת צעידה איננה "התחלה חדשה". אולי היא התפתחות אך לא התחלה.

אין מתוארים כאן צעדיו הראשונים של ילד.

השיר נפתח באמירה "צועדת / כתינוקת...", כלומר מי שצועדת מדומה לתינוקת

אך איננה תינוקת.

יכול להיות שלא הצלחתי לחדור לעומק השיר, כי התוכן נשמע לי טריוויאלי.

 

 

 

 

90 תפריט א-לה-קוֹרֶט לכלה החופשית

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3155164

 

 

עסיסיות של סטֵייק פִילֵה

בְּ- רֵיר חותֶכֶת לקראתי

ורק הפְרוֹנְט כמו סוּפְלֶה

מֻקְרָם קַלּוֹת - פרי עוֹנָתִי -

חיוך שמנת שוקולד

נמרחת בכפות יָדַי

על הרואֶה את הנולד,

טיפונת בְּרֶנְדִּי טוב כדאי

חימום לִטְרֹף גַּעְגּוּעֵי

צִפִּיַּת חוֹם חזק ורַק

נוסיף פְּרִיכֵי אצבע זְרוּיֵי

תיבול טבעי אל המרק.

מְזֵה רָעָב על הַמַזָּה

לִבלוֹש מתחת קישורֵי

דְקִיקֵי כרפס, אַפְשִׁיר חָזָהּ

הוֹ זוּג חַלּוֹת ששום חוזֵי

שחורות תחתית שוּלֵי קְדֵרָה,

מאש תנוּר, ברחיצתה,

לא יִקְלְּפוּנִי מעורה

בלי דמי שרות, זוֹ ראשיתה

של המנה העיקרית

בה בתנועה קצובה לבחוֹש

לבין הרוטב וְהַבְּרִית

- בשר קליל אסור לִכְתוֹש -

וזוֹ לא כל הסעודה

רק בא עם כל עוגת כלולות

שמציעה המסעדה

הַמְּעֻלָּה - לִמְעֻלּוֹת.

 

ארוחה לא כשרה – שמנת עם סטייק פילה.

המנות התערבבו לי כאן

סטייק, אח"כ שמנת בשוקולד אח"כ מרק (?) ובסוף מזטים ועוגת כלולות.

ארוחה מוזרה מאד.

לא ראיתי כאן התחלה חדשה.

ארוחת כלולות חוגגת התחלה חדשה.

ההתחלה החדשה נשארה מחוץ לשיר.

בארוחת כלולות חוגגים עניין מוגמר.

היה חסר לי הרגע שבו עוד אפשר לחזור לאחור ולהתחרט.

ניכר שהכותב/ת מכיר/ה את השפה ואדון לה.

השיר כתוב טוב וזורם טוב.

רק סדר המנות עשה לי קצת בלגן בבטן.

השיר עמוס בדימויים עד שבסופו של דבר לא הבנתי במה מדובר.

 

 

   
מפת העץ
______לול מיוחד להתערטלויות ותגובות לתוצאות התחרות _______ tia תִּיה   
<<<<<<< התחרות ה - 27 - התוצאות >>>>>>> עירית בר  
 התחרות ה-27 - שלב א´ עירית בר   
 כל השירים עירית בר  
 השירים שעולים לחצי הגמר עירית בר  
 כל הקצרצרים עירית בר  
 כל הסיפורים עד 2000 עירית בר  
 כל הסיפורים עד 5000 עירית בר  
 שירים - הזוכים עירית בר  
 קצרצרים - הזוכים עירית בר  
 הזוכים -סיפורים עד 2000 עירית בר  
 הזוכים - סיפורים עד 50000 עירית בר  
געגוע איה  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום