כל התחרויות צור קשר הפוך לדף הבית יוצרים ויצירות הנחיות שימוש הרשמה לפורום דף ראשי

תחרות 27




'ל וּ ל'
ה'לוּל' מיועד לתכנים שאינם יצירות, וייפתח פעם ביממה
בהודעה חדשה, על ידי אחד מחברי הפורום בהתאם לצורך.
לוּל זה ישמש את חברי הפורום כל אותה יממה.


"שווה ציטוט"
אם שורה מתוך יצירתך נבחרה ל'שווה ציטוט'
אנא שלח/י למייל שלי, שורה נבחרת מתוך יצירה של כותב אחר
לא יותר מ-10 מלים, ובצרוף לינק ליצירה

הנחיות לקעקוע היצירות - כאן

ל- YouTube - כאן


" תני לי ואלטף צלך מונח על מדרגת ביתך "
חגי
(בחרה - תיה)

בסימן כתיבה

תאריך 21/02/2006 22:10:56
מאת עירית בר
נושא כל הקצרצרים

קצרצרים שלב א´

 

 

009 אין יותר שמות בעולם

 

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3157469

 

 

ההתעסקות במרשמלו בהתחלה הזכירה לי התעסקות בסם.

לאחריה היה שינוי. היה מעבר מהתעסקות במשהו מאד מצומצם,

הכנת המרשמלו´ס, להתרחבות די פתאומית מצד אחד, המודעות והתיאור של השמש והשמיים הרחבים,

ומצד שני שוב סוג שונה של הצטמצמות – כאשר רק רונה ומיכל

נשארות ואין איש מלבדם בעולם.

"אין יותר שמות בכל העולם". (חסרה שם ה´ הידיעה). 

אולי יש עוד אנשים, אבל אין להם שמות. אין להם זהות.

 

לדעתי התיאור של ההתעסקות עם המרשמלו ארוך מדי.

חסר מתח דרמטי. גם בתיאור צריך שיהיה מתח דרמטי.

אחרת זה מייגע לקרוא.

 

לא ראיתי בסיפור התחלה חדשה.

 

מה שהתחיל – ההזיה, ההתרחבות הזאת של העולם, לא היה חדש.

מתוך ההתעסקות המיומנת בשריפת המרשמלו עם המצית – הבנתי

שאלו הן פעולות שגורות ומוכרות, על כן גם התוצאות שלהן תהיינה

ודאי מוכרות למשתתפים. כך שאין בהזייה שלהן שום דבר חדש.

אולי התגלית שיש רק רונה ומיכל בעולם?

אם הבנתי נכון וההתעסקות עם המרשמלו מדמה לקיחת סם,

התובנה שיש רק רונה ומיכל בעולם היא מין תובנה של סוטול.

אף אחד הרי לא לוקח את התובנות האלה ברצינות.

כל האמור לעיל לא סותר את העובדה שהקצרצר הזה כתוב טוב.

הכתיבה צבעונית וזורמת. יכולתי לראות ולחוש את העולם בו

הסצנה הזאת מתרחשת. הסיום היה נאה בעיני – גיחכתי למקרא

ההצהרה "אין יותר שמות בעולם". חבל שהקטע לא נגע בי במקום

רגשי, מלבד ההנאה האסתטית.

 

 

 

68 אל תשובי

 

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3160319

 

סיפור מרגש. כתוב בנימה אותנטית ונוגעת. אהבה שהיא מזור.

אהבה מבריאה. שחייבים להיפרד ממנה כאשר יוצאים לדרך חדשה.

מאד מצאה חן בעיני רשימת הכינויים בה אותו גבר, מכנה את האשה

האוהבת אותו בזמן כה משברי בחייו: מעיל נשמתי, קסדת שפיות,

גחלילית לילותיי המסויטים, מלח התבשילים שלי.

איך גבר שמכנה אשה אהובה בשמות כאלה יכול לוותר עליה?

לא ברור.

 

למרות הדברים לעיל, הטקסט דומה יותר לתקציר, לסינופסיס,

מאשר ליצירה העומדת בזכות עצמה. היה חסר לי שדברים יקרו

כאן ועכשיו ולא רק ידווח לי שכך הם התרחשו בעבר.

למשל – אפשר היה לכתוב את סצנת הפרידה של השניים האלה,

בה הוא מכנה את אהובתו באותם כינויים נפלאים ואז נפרד ממנה.

יש כאן סיפור נהדר של יחסים, שראוי לו מאד להיכתב הרבה יותר בהרחבה.

 

 

 

68 עד גג המלונה

 

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3159132

 

התחלה חדשה בלתי נמענת כאן.

וגם ברור מאד מה היא – שפע של אפשרויות שרעד תוקף את הגור

הקטן כשהוא רק חושב עליהן.

הכתיבה חכמה, זורמת ושזורת פנינים.

 מדלגת בחן מכלביות חביבה וגורית,

לארוטיקה מהבילה של תיאורי ההתחפרות בין רגלי האם.

טקסט חביב. חסר היה לי להרגיש יותר את הקונפליקט של

הכלבלב. יש דיבור על הפחד שלו מפני הבאות,

אך בניית סיטואציה שתעמת את כלבלב עם פחדיו הייתה

מאפשרת לי להתחבר רגשית לטקסט והיתה מרימה

את הקצרצר הזה מדרגה של תיאור חביב למשהו יותר נוגע.

 

 

 

71 הגוזל דליה רוזן

 

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3159578

 

שתי נקודות מבט על התחלות חדשות: הדובר בסיפור נעצב משום מה.

עינו דומעת. הוא טוען שההתחלות החדשות לא מחדשות בעצם.

הן עולות על מסלולן וממשיכות בו, במשהו שכנראה דומה למה

שהיה קודם.

בן שיחו, שלומי, רואה זאת אחרת.

הדוגמה שהוא נותן להתחלה חדשה היא מעופו של הגוזל. 

הסיפורון הזה מאד קצר, אך טעון וגדוש בהמון פרטים:

יש כאן ילד פגוע, כנראה נכה (רגלו הצרה). הילד, למרות היותו פגוע,

פוקח את עיניו של הדובר בסיפורון, לראות דברים שלא ראה קודם לכן

– הגג של הבית שאין לו ראש, היונה המאכילה את הגוזל, האשה עם המגבת על הראש והשמש ששוטפת את הקרניים שלה בדוד מים גדול.

בתחילת הסיפור מוצג מצבו של הילד כמייאש, עצוב – רגלו נראית

צרה, פגומה,  בעיני הדובר, המוחה דמעה מעינו.

בהמשך מסתבר שהילד, על אף מגבלותיו, מחונן ביכולת לראות דברים

שהדובר לא הבחין בהם.

סיפור שמעביר הרבה במעט מילים.

 

 

71 התחלתי על רגל שמאל

 

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3161215

 

גלגולים.

גלגלים.

להתגלגל.

נחמד הדימוי למכונית. ועוד אנגליה.

חבל שלא פירטת איזו מכונית בדיוק.

תיאור של שיחזור רכב עד למצב של נסיעה. כמעט. שהרי אין הגה.

 

סיפורון נחמד אבל לא מספיק ממוקד.

 

 

83 הבוס

 

 http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3156725

 

רעיון נחמד.

אלוהים, שהוא הבוס, קורא לדובר בשיר ומוסר לו, שהתוצאה של יהירותו וחוסר המעצורים שלו, היא שהוא יתגלגל בגלגל של מריצה

באתר בנייה במגדל בבל.

יש כאן התחלה חדשה – התגלגלות בגלגול חיים צנוע

שכל מהותו הוא שרות (גלגל של מריצה), לאחר גלגול חיים

שהיה מאופיין ביהירות.

הרעיון יפה. הביצוע חסר חן. מגושם.

 

 

 

84 בוקר טוב איש יקר, מה שלומך? האם התחלת לכתוב את הסיפור לתחרות?

 

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3153795

 

טוב, נו, צחקתי, וזה כבר משהו, לא?

אבל מעבר לזה הייתה הבטחה בהתחלה שלא מומשה בסוף.

אני לא אומרת שכל הבטחה צריכה להתממש, אבל אם היא

לא מתממשת, אי אפשר לבוא אלי בטענות שיצאתי מאוכזבת.

עכשיו רק צריך לברר אם זאת הייתה כוונת הכותב/ת,

שהקורא יתאכזב בסוף. כי יש דבר כזה.

האם הוא רוצה לומר לי משהו? על אכזבות? על ציפיות? 

אבל הסיפור לא ממש נכנס לזה. או שאולי כן, כי הנושא הוא

הרי התחלה חדשה.

הסיפור אומר – אין התחלה חדשה.

 

 

 

84 משפט פתיחה

 

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3153795

 

 

נהניתי. קראתי את זה לעצמי בקול רם והתמוגגתי מהקלילות ומהזרימה.

רק מה – המשפט האחרון היה קצת רגיל מדי.

מסתבר שלא רק המשפט הראשון חשוב. גם האחרון.

הסיפור מדבר על התחלה של סיפור חדש, אבל גם מרחיב את זה,

ומדבר בעצם על התחלת העולם, היקום, על בריאה. בריאה במילה,

שזה איך שאלוהים ברא את העולם, במילה :

"ויאמר ה´ יהי ארץ, ויהי ארץ..."

על כן חבל שהמשפט האחרון, שסוגר את הסיפור,

היה הבחירה המובנת מאליה, מה שהפיל את הקטע לבנאליה,

במקום לתת לו להמריא.

 

 

85 שקט

 

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3163673

 

 

יש כאן חקירה די משכנעת,

אמירה ישירה וחסכנית, ומאד ברורה:

 

הגיע הזמן להיות בשקט

להקשיב

 

מה שחסרים לי כאן הם ערכים אסתטיים. דרמה, צבע.

משהו שירים את הטקסט הזה ויעביר אותו מהמישור

של חקירה פרטית למשהו שיש לו יותר נפח,

שיש לו חיים משל עצמו.

 

 

90 אין התחלות ממש

 

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3158407

 

זוהי מסה על כתיבה. על יצירה. "חיבור חופשי על דברים ידועים".

כבר למקרא שורות אלו הייתה לי בעיה עם הטקסט הזה.

איזה מין חיבור אפשר לכתוב על "דברים ידועים"?

אם הדברים כבר ידועים, למה לכתוב עליהם?

כותרת מאד לא מגרה לקריאה.

היצירה היא יציקה של החומר הנפשי ההיולי לתוך תבניות צורניות,

בנייה בלבנים, שרשרת של חוליות מתכת, כאשר לעולם אין התחלה

של ממש, אלא כל יוצר הוא ממשיכם של הקודמים לו.

לצערי, לא מצאתי דבר במאמר הזה אשר האיר את הנושא באור חדש.

 

 

 95 הזכרונות של מושון

 

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?ID=3160292&Page=1

סיפור שיש בו התחלה אמצע וסוף.

מעניין המפגש בין החייל המשוחרר והמלח. הכתיבה זורמת.

ניסוח לא תמיד ברור.

"צרחו ונסקו למעלה, מחרפים כהרגלם...דקה שתיים לאחר מכן...התרוממו". קודם נסקו אחר כך שוב התרוממו. 

ההתחלה החדשה כאן היא לחייל שמתחיל את חייו, לאחר השחרור

במפגש עם מלח שמסיים את חייו.

חבל שהסוף עמום. לא ברור מה הייתה הבקשה. לא ברור מי בקש.

לא ברור מי אומר "אחרי השנה ההיא, איני יודע מה הייתי עושה". ההתייחסות היחידה בסיפור לתקופה של שנה, היא בדבריו של המלח,

שאומר ששנה שלמה חי בעיר. האם האמירה מתייחסת לאותה שנה?

אם החייל המשוחרר הוא זה שאומר את הדברים – למה הוא מתייחס?

לא מצאתי התייחסות בטקסט לשנה מסוימת בחייו של החייל.

הוא מזכיר את תקופת השירות הצבאי, את עובדת היותו בלבנון,

אך איננו תוחם את הזמן לתקופה של שנה.

תמונת הציפורים הדואות מסיימת את הסיפור באופן סמלי,

באמירה שמשליכה על תחילת הסיפור – כאשר המספר מספר

שבזמנים קשים והזיכרונות אינם מרפים, הוא יורד אל הים,

מתבונן בשחפים וחושב על מושון.

למרות כל האמור לעיל, הכתיבה דרמטית – יש כאן מפגש בין

שני אנשים שמתפתח לקראת שיא. למרות שלא הכל היה ברור לי

הסיפור נגע בי והאמנתי לחייל הזה שהפגישה עם מושון תרמה

משהו לחייו, למרות שלא הבנתי בדיוק מה. כתיבה חושנית ובונה

עולם.  

 

 

95 ציניות

 

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3157625

 

מתחיל בפנייה ישירה למנהלת התחרות והשופטת (אלי כנראה),

שבחרה נושא נושאי. ממשיך במעין טרוניה – שאין סוף להתחלות.

כנראה שהכוונה לכך שיש אינסוף אפשרויות להתחיל משהו.

ממשיך בשיחה בין שתי נשים.

האחת מספרת על מאהב שהיה לה ועל זיון ביניהם שנגמר בבכי.

מה ההתחלה החדשה? סטוץ יש כאן. אבל מה חדש?

 

 

 

97 חופש

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3153276

נהניתי לקרוא את הקצרצר הזה.

מתחיל בציטוטים נבחרים מפיו של גבר שתלטן.

הציטוטים משרטטים בדייקנות דמות כפייתית וביקורתית.

במעבר חד מצטיירת במילים ספורות תמונה של דירה פשוטה,

מרוהטת בצניעות, מלאה בשמחת חיים – הילדים בילו במסיבת

פיג´מות, האם יצאה לבלוי לבושה בגדים המדגישים את גזרתה

הנאה כנראה, והאווירה חופשייה ומשוחררת.

הקטע נסגר בשיחת הטלפון בסוף נעשה החיבור עם הפסקה

הראשונה –

האשה המשוחררת משוחחת עם הרודן המגורש.

הקטע אפקטיבי ובנוי בדרך מעוררת עניין

חבל שהדיאלוג האחרון עם הבעל אינו מוסיף דבר מעבר למה שכבר הבנו משני הקטעים הראשונים. אהבתי את כפל המשמעויות של

המשפט הסוגר את הסיפורון "שמחת החופש המזויין"

לדעתי צורת ההגשה של הטקסט, מרכוזו על הדף, לא הוסיפה לו דבר. 

 

שלושה סיפורים ששמעתי בתור בלשכת התעסוקה בחצור הגלילית

לתחרות 97

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3152507

יש כאן יכולת כתיבה.

תמונות קצרות שמספרות לי סיפור שאני רוצה לשמוע.

מדגדגות לי את בלוטות הסקרנות.

מתחיל בכייס המרגיש כי רודפיו (הבולשת) מתחילים לסגור עליו. כרטיס קורא בספרייה של חצור הגלילית (יופי של מאורע מחולל)

שמצא בארנק שכייס אותו בוקר, נותן לו את כיוון הבריחה,

והוא מחליט לעבור לשם לתקופה. התחלה חדשה.

 

הסיפור השני גם הוא כתוב בגוף ראשון, אך לא מפיה של אותה הדמות.

המספר הוא בחור שירש דוכן פלאפל מאביו. שפת הדיבור כאן שונה

משפתו של הכייס בסיפור הראשון.

במעט מילים הכותב מצליח להעמיד תמונה שלמה.

במיוחד נהניתי מדמותה של האישה האתיופית. גם כאן מרומזת

התחלה חדשה – בחיי האשה האתיופית, הפותחת דוכן אינג´רות,

וגם בחייו של הבחור, אשר נפרד ממשהו מהעבר, ירושת אביו

שהעיק עליו, והוא חופשי עכשיו להתחיל מחדש.

 

הסיפורון האחרון שוב מצליח לצייר תמונת עולם שלמה.

גם כאן דמות הדובר שונה. הפעם הוא מנהל חשבונות העובד

בעירייה, המוזמן להרמת כוסית לכבוד חתונת בנו של אחד מעמיתיו

לעבודה.

על שולחן הכיבוד נדמה לו שהוא רואה את מנורתו של אלאדין.

הוא מתכופף לבקש משאלה, אך אינו מצליח לממש את הפעולה

כאשר מישהו דוחף אותו. כאשר הוא חוזר למשרדו הוא מוצא

שלאחר חמש שנות תחנונים, סוף סוף משאלתו נענתה –

שלחו לו את שחרזדה, אותה קוסמת הטווה סיפורי אלף לילה ולילה,

לתגבור.

 

סיום מקסים לשלושת הסיפורונים האלה, שהתחבר לי להתחלה – היציאה לחצור הגלילית בעקבות כרטיס הקורא בספרייה.  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

   
מפת העץ
______לול מיוחד להתערטלויות ותגובות לתוצאות התחרות _______ tia תִּיה   
<<<<<<< התחרות ה - 27 - התוצאות >>>>>>> עירית בר  
 התחרות ה-27 - שלב א´ עירית בר   
 כל השירים עירית בר  
 השירים שעולים לחצי הגמר עירית בר  
 כל הקצרצרים עירית בר  
 כל הסיפורים עד 2000 עירית בר  
 כל הסיפורים עד 5000 עירית בר  
 שירים - הזוכים עירית בר  
 קצרצרים - הזוכים עירית בר  
 הזוכים -סיפורים עד 2000 עירית בר  
 הזוכים - סיפורים עד 50000 עירית בר  
געגוע איה  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום