כל התחרויות צור קשר הפוך לדף הבית יוצרים ויצירות הנחיות שימוש הרשמה לפורום דף ראשי

תחרות 27




'ל וּ ל'
ה'לוּל' מיועד לתכנים שאינם יצירות, וייפתח פעם ביממה
בהודעה חדשה, על ידי אחד מחברי הפורום בהתאם לצורך.
לוּל זה ישמש את חברי הפורום כל אותה יממה.


"שווה ציטוט"
אם שורה מתוך יצירתך נבחרה ל'שווה ציטוט'
אנא שלח/י למייל שלי, שורה נבחרת מתוך יצירה של כותב אחר
לא יותר מ-10 מלים, ובצרוף לינק ליצירה

הנחיות לקעקוע היצירות - כאן

ל- YouTube - כאן


" תני לי ואלטף צלך מונח על מדרגת ביתך "
חגי
(בחרה - תיה)

בסימן כתיבה

תאריך 21/02/2006 22:14:08
מאת עירית בר
נושא כל הסיפורים עד 5000

כל הסיפורים עד 5000

 

008 התחלות מתוזמנות

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3160795

בנייה מרשימה של עולם הפשע. פרטי הפרטים של השוד. ממש מלאכת מחשבת. יש כאן עלילה ברורה: סגנו של ראש ארגון פשע יוצא להכין מבצע עבור הבוס שלו. המבצע מצליח אך הסגן, אשר נאמנותו לבוס גדולה, כמעט אובססיבית, נורה בסופו של דבר. מסתבר שהבוס, שמידר אותו במשך כל המבצע, תכנן לעזוב את עולם הפשע ולשרוף אחריו את הגשרים. את המחיר שילם בחייו אותו סגן נאמן. סיפור של נאמנות ובגידה. יש כאן היכרות לא רק עם עולם הפשע, אלא גם עם מוסקבה ופראג. ניכר בכותב שעשה תחקיר נרחב שמעורר הערכה רבה ואמון בקורא.

מצד שני בניית הסיפור לוקה. לא נבנה מתח. מהר מאד הקורא מבין שמוטי ייכשל. שהוא הולך לקראת אובדנו. זה סיפור שראוי לו להיות מסופר מחדש. יותר מדי פרטים מתגלים מהר מדי. מספר טוב צריך להשאיר יותר קלפים נסתרים, כמו למשל העובדה שהמצב שונה ממה שהיה כאשר הבוס עוזב, מתגלה מוקדם מדי. וגם למה לספר לנו שהבוס ממדר את מוטי? היה יותר מעניין לו מוטי היה בטוח שהוא האדם הקרוב ביותר אל הבוס, ורק ברגע האחרון הוא פתאום מגלה שהבוס מידר אותו. בניית הדמויות לוקה. חסר כאן הרובד הרגשי שחייב להתקיים בסיפור. כדי שסיפור יהיה יותר מאשר דיווח יבש של מאורעות, צריך הכותב לאפשר לקוראים להזדהות רגשית עם הדמות הראשית, במקרה זה מוטי. ליחסים בין מוטי לבוס שלו יש פוטנציאל להיות מרתקים, אך שורשי הקשר הזה אינם מוסברים. אין פיתוח בסיפור של אותו דבר שהיה ביניהם פעם, אותו "קטע הכי טוב בחיים" שמוטי מתגעגע אליו. מצאה חן בעיני גם דמותו של מוטי, שהייתה יכולה להיות דמות מעוררת הזדהות.  אחת המעלות הגדולות של הסיפור היא שהוא חושף את הפגיעות של מוטי, עד כמה שחשוב לו לקבל חום מהבוס שלו. חבל שהנושא הזה לא פותח יותר כך שדמותו של מוטי תצליח לגעת ללב. התוצאה של הריחוק מהדמות היא, שכאשר מוטי נרצח בסופו של דבר, לא ממש איכפת. הכתיבה עצמה, ניכר שהיא מושקעת מאד, אך הניסוח לעיתים לא ברור ונדרשת עריכה לשונית.

וכל זה רק הערות שוליים לעיקר – מאד נהניתי מהסיפור. מהעולם שהסיפור פרש לפני, מהפרטים הקטנים המרכיבים אותו. אחד הברכות הגדולות בתחרות היא יצירה כמו היצירה הזאת – אולי לא מושלמת בגרסה הנכחית, אבל עם מעט עריכה לשונית ועריכה מחודשת של

המבנה הדרמטי של הסיפור, יש כאן סיפור מצוין. גם אני כמו כמה מהמגיבים שהגיבו לסיפור, חושבת שכדאי לעשות מהסיפור הזה תסריט לסרט פעולה.

 

 

 

71 סיפורו של גנן

שמחה לוי

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3161915

 

הסיפור גדוש ומלא בפיסות חיים צבעוניות. סיפורו של הווטרינר וחבריו, סיפור העלייה מסוריה, הקמת הקליניקה, החברות בין יעקב ליצחק, החתונה והריקוד ששינה את חייו של יצחק. הכתיבה פיוטית מלאת יופי ורוקדת עם המילים בביטחון ושליטה.

הבעיה היא במבנה.

בדרך הסיפור.

השיאים אינם מודגשים נכון בסיפור ולא ברור כתוצאה מכך על מה הסיפור.

האם הוא על בדידותו של הגיבור לאחר מות חבריו, זוג הוטרינרים, בתאונת דרכים?

אבל הגיבור (השמות כאן מבלבלים. כדאי לבחור שמות שייחדו את הדמויות ויקלו על הזיכרון בקריאה), היה בודד גם לפני המפגש עם הידיד בחתונה.

אם הסיפור הוא על התחלה חדשה – מהי? אם ההתחלה החדשה היא בחתונה, ונראה לי שכך הדבר, מאורע זה צריך להגיע מוקדם יותר בסיפור כאשר ברור לקורא שהוא המאורע שממנו מתחיל הסיפור. הוא גרם לכל השתלשלות העניינים – החברות, ההתפתחות המקצועית, הדייט עם הידידה שלא צלח. בתוך זה אפשר לשזור את הקטעים המספרים על העלייה מסוריה, את התיאורים של הגיבור שהם מצוינים. השיא של הסיפור צריך להיות אותה תאונת דרכים בה נהרג זוג הידידים. והפתרון של הסיפור, סופו, יכולה להיות אותה התאבדות. אם זאת הבחירה שלך.

סיפור שמשאיר אחריו תמונות, תחושות, מראות, אך לא מתגבש לקראת אמירה ברורה. חבל.

 

 

 

84 התנתקות

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3154050

 

הסיפור אורג שתי עלילות במקביל. סיפור מסגרת של יחידת חיילות העוברות אימונים לקראת השתתפותן בפינוי מתנחלים, וסיפורה של זהבית, אחת החיילות ביחידה, המתמודדת עם משהו לא מפורש בעברה שמונע ממנה לממש את משיכתה לרן, בחור שהיא יוצאת איתו.

הכתיבה טובה ומצליחה לשרטט דמויות וסיטואציות אמינות ומשכנעות. דמותה של זהבית מעוררת סקרנות, משכנעת בהתלבטות שלה, במוזרויות שלה, שהסיפור איננו מפרש מה המקור שלהן ורק רומז על משהו שקרה בתקופה שחייה בדירה אחת עם אמה ועם בן הזוג של האם. גם הדמויות האחרות מעוצבות באופן משכנע – דמותו של רן, הבחור המחזר אחרי זהבית, משכנעת ונוגעת ללב באנושיותה. גם דמויות חבריה ליחידה של זהבית, מטופלות ביד רגישה ובתבונה רבה. במיוחד נהניתי מעיצוב דמותה המשעשעת של אושרית "המרוקאית האסרטיבית". דמותו של המפקד, לירון, מתחבבת על הקורא באנושיותה, וכך גם דמותה של אירינה-עירית, החיילת העולה.

המידע לגבי הטיפול במתנחלים המתנגדים לפינוי מעניין וניכר שהוא מבוסס על תחקיר או ידע אישי בנושא.

המתנחלים מפונים מבתיהם, מנותקים בכוח מעברם ונאלצים להתחיל מחדש. הם מתנגדים לפעולה הזאת. הם נאבקים להישאר במקומם ולא להיעקר ממנו. גם זהבית נאבקת להתחלה חדשה. אך המאבק שלה הפוך. היא נאבקת להתנתק מהעבר העוצר אותה ומונע ממנה לממש את עצמה ואת המיניות שלה באופן בריא. הפרטנר שלה למאבק הזה, רן, לא מוכן לכפות את עצמו עליה. בניגוד ליחידת "הילה", המתכוונת לנתק את המתנחלים מבתיהם בכוח, הוא ממשיך להיות פסיבי מול המאבק של זהבית להשתחרר מכבלי העבר. אבל ניכר בו שגם הוא, כמו יחידת "הילה" מחויב לעמוד לצידה של זהבית בזמן הניתוק הכואב. המפגש ביניהם איננו נפתר. בסופו של דבר איננו יודעים האם זהבית הצליחה להשתחרר מהשדים בעברה, אך התנהגותו הרגישה של רן מרמזת שיש אפשרות של סוף טוב לסיפור הזה. גם סיפורה של יחידת "הילה" רק החל בעצם. החלק של האימונים הסתיים, אך המפגש עם המתנחלים עדיין לפניהם.

עד הפרק האחרון, הכתוב בגוף שלישי, הסיפור מסופר כולו מפיה של זהבית. למרות שדמותה של זהבית מעוררת סקרנות, היה לי קשה להזדהות איתה. הדמות נשארה מרוחקת ומעורפלת. גם הכתיבה בגוף ראשון, כאילו מפיה של זהבית, לא קרבה אותי לדמות והשאירה אותי מרוחקת, מחוץ לדילמה שלה. יכול להיות שעדיף היה אילו גם הקטעים מנקודת מבטה של זהבית היו כתובים בגוף שלישי.

הפרק האחרון, הכתוב באופן דיווחי, מנקודת מבט מרוחקת יותר, הוא מעין סיכום של סיפור המסגרת – סיפור האימונים של יחידת הילה, מנקודת מבט אובייקטיבית, אולי דו"ח מסכם של המפקדים שהיו ממונים על המבצע. רובו מוקדש לניתוח טקטי של דרכי הפעולה מול התנגדות המפונים. בסופו יש תיאור של אפיזודה, רגע של משבר באימונים, כאשר אחת החיילות, זהבית, אבדה שליטה והגיבה בצורה מאד רגשית לסימולציה. היא התנגדה באלימות "לפינויה" ואף נשכה את אחת מחברותיה. הדו"ח מסכם את התקרית במשפט הקובע שכנראה לנשים קשה להבחין בין "פעילות גופנית לרגש".

האמירה הזאת אמורה כנראה לחבר בין פעולת פינוי המתנחלים לבין הפחד של זהבית מקשר אינטימי. לדעתי זהו סיום חלש לסיפור שיש בו כל כך הרבה יותר.

הכתיבה טובה וזורמת. יש מתח דרמטי. זה לא סיפור שלם לדעתי. אפשר עדיין לערוך אותו ולפתור את הסוף. יפה בעיני ההקבלה בין הקושי של המתנחלים להתנתק מבתיהם, מעברם בישובים המפונים, ולהמשיך את חייהם, לבין הקושי של זהבית להתנתק מטראומות העבר המצלקות אותה, ולפתוח דף חדש בחייה.

 

 

90 פֶּתַח הַיָּם

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3152594

 

סיפור הכתוב ביד בוטחת. כתיבה מרשימה, עשירה בצבעים ריחות וטעמים, שמפעילה את כל החושים. הסיפור מעמיד תמונות ודמויות מלאות. העולם המתואר בו, כנראה כפר דייגים בברזיל, על נופיו, שפתו ומנהגיו מובא בסיפור בפרטי פרטים שמלמדים על הכירות עמוקה עימו.

נער בן שש-עשרה חוזר לכפר הולדתו, אותו עזב ביחד עם אימו עשר שנים קודם לכן. הדייג הזקן אותו הוא פוגש מזהה אותו מיד על פי צבע שיערו המיוחד. שיערו של הנער כסוף, כצבע שיערו של אביו, זר שהגיע אל הכפר מארץ רחוקה. הנער הרעב נלקח על ידי הזקן לטקס דתי מסתורי. במהלך הטקס הוא מושקה במשקה הגורם לו להזיות ונלקח אל הים לפזר את מתנותיו לאלה ימאנז´ה. בשיאו של הסיפור הנער קופץ לים ונעלם בין הגלים. מפי המספר אנחנו למדים שכנראה יצא לדרך חדשה, אל זרועותיה של ימאנז´ה, או אל ארצו של אביו.

הסיפור מסופר כמו אגדה, או סיפור עממי, מנקודת מבט מיסטית, קסומה. המוות בטביעה איננו נתפס כאן כסיום, אלא כהתחלה.

כל החיים פרושים לפני גיבור הסיפור, נער עצמאי בן שש-עשרה, המחזיק סכין בכיסו ויודע להגן על עצמו בפני בריונים, אך הוא בוחר להשקיע את עצמו בים.  העוני, הבדידות, הייאוש וחוסר הסיכוי לעתיד טוב יותר נמצאים ברקע של הבחירה הזאת. זה סיפור עצוב. על אנשים שויתרו. שנכנעו לחברות הנפט שקדחו בים והרסו את הדגה עליה הייתה פרנסתם. אנשים שלא הסתגלו לשינויים בעולמם ובחרו לנטוש אותו במקום להמשיך ולמצוא דרכים חדשות לשרוד.

את הקו העלילתי של הסיפור מלווים סיפוריה של אימו של הנער על זהותו של אביו. מסתבר שאביו היה מארצם של ישו ומריה. איש קדוש, לתפיסתה של האם. בנקודה אחת בסיפור, כאשר האם מספרת על הקשיים עמם התמודדה, היא מספרת על געגועיה לאותו גבר ועל תפילותיה שיחזור ויעזור לה ולבנו. תפילות שלא נענו.  למרות הנטישה, האם ממשיכה להתייחס אל דמותו של האב הנעדר כאל קדוש. היא איננה מאשימה אותו. כאן טמון לדעתי החיסרון הגדול של הסיפור. הדמויות בסיפור אינן שליטות לגורלן. החיים מנווטים אותן לכאן ולכאן כאשר הבחירה החופשית היחידה העומדת בפניהן היא לבחור את רגע מותן. אותו זר המגיע לכפר מקבל מהם יחס של אל. הם אינם מצפים ממנו לעזור להם. הייתי מצפה שקול המספר בסיפור הזה יוסיף נקודת מבט משלו. נקודת מבט רחבה יותר אשר תיתן מקום לצרימה הזאת, כי הרי הקוראים יודעים שאמנון איננו אל. ושבמקום ממנו הוא הגיע אין רק אנשים טובים. אמנם ישו נולד במקום הזה, וגם מרים אמו, אך אמנון איננו ישו. איננו קדוש. וישראל איננה ארץ של קדושים ואנשים טובים. לדעתי הוחמצה כאן הזדמנות לומר משהו עלינו, על הישראלים, על הפער בין האנושיות שלנו לעובדה שרבים מתושבי הכדור הזה הרואים בארץ מקור של קדושה, מקור של חסד אלוהי. חבל. 

 

 

93 כ-לב

http://blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3160271

 

זיו סלטן, זייפן ונוכל, נרדף על ידי הגברת בן-חורין, שהיא חוקרת שנשכרה על ידי חברת הביטוח. כאשר החוקרת מתקרבת מדי ומסכנת את חירותו, הוא מגיע אל ביתה כדי להתנקש בחייה. את ההתנקשות מונע כלב, גולדן רטריבר, ניצול יחיד מתאונה, אותו הגברת בן-חורין אמצה.

את הסיפור הזה בחר/ה הכותב/ת לספר לא דרך הדמויות והמאבקים שלהן, אלא דרך החפצים המלווים את חייהם. הסיפור עמוס בתיאורים מדויקים – פרטי לבוש, ריהוט, מודלים של טרקטורים ומכוניות, רשימות קנייה מדויקות כולל הסכום שהוצא על הרכישה, שמות יצרני כלי נשק ויצרני רהיטים. מותגים. המון פרטים חיצוניים. ציטוטים של קטעים שלמים מספרים. יש כאן בנייה של עולם באמצעות הפרטים הפיזיים, החומריים, היוצרים אותו. ולא רק בנייה של עולם, אלא גם בנייה של דמויות, אפיון שלהן, וניסיון לבנות את הסיפור כולו רק באמצעות הפרטים הפיזיים האלה, בכלל בלי להיכנס לעולמן הפנימי של הדמויות.

הכתיבה מדויקת וצלולה. במיוחד אהבתי את הקטע בסוף כאשר אצבעו של הצלף ואצבעה של גב´ בן-חורין נמצאות שתיהן בזוית של 90 מעלות, דרוכות לרגע השיא. 

זה בהחלט ניסיון מרשים, אך לדעתי יש כאן החמצה. אם המטרה של סיפור היא לקרב אותי ללבטים של בני אדם, למאבקים שלהם להשיג את מטרתם ובכך להכיר את עצמי ואחרים טוב יותר, ואולי אפילו להביא אותי לקתרזיס, משהו אקסטרה שאוכל לקחת אותה איתי לחיים שלי – כאן הסיפור לא צלח. לא הייתה כאן דמות שאוכל להתחבר אליה. נותרתי מרוחקת מהסיפור כשההתפעלות שלי היא מהמורכבות של הבנייה שלו ולא מהתוכן או מאיזו תובנה או אמירה מעניינת. העולם שהסיפור בונה הוא עולם קר ומנוכר מרגשות. עולם מלא עובדות נתונים ומספרים. מזכיר קצת תיאורים שקראתי על עולמם של האוטיסטים.

לגבי הרלוונטיות לנושא התחרות: כנראה שההתחלה החדשה היא של הכלב. הוא מצא גבירה חדשה ובית חדש, לאחר שאדוניו הקודמים נהרגו בתאונת דרכים. זה גם שמו של הסיפור "כ-לב" – שם שמזכיר לי את האימרה שמקור שמו של בעל החיים הזה הוא בתכונות הלבביות שלו: כולו לב.

 

97 הנני

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3163260

 

נגע לליבי הרצון להיפתח. להיחשף. לחשוף את כל כולך, את כל הסודות הכי אפלים בפני אחרים. גם הכתיבה לא רעה בכלל. יש כאן משהו בוסרי. זה לא ממש סיפור. יותר וידוי שמדבר אל הלב. למרות שיש כאן

רמז לקונפליקט – האם הדובר בסיפור יעשה שימוש באקדח? בבקבוק

הוודקה? הקונפליקט איננו מנוצל לבניית מתח. הנימה האנושית, החביבה, החכמה בה כתוב הסיפור מושכת לקריאה, אך בהדרגה, כאשר

לא מסמן כיוון ברור, מטרה אליה הסיפור חותר, אני, הקוראת, מתחילה

לאבד עניין. יש כאן כתיבה טובה שבוראת עולם, אבל חסר לי כאן הסיפור. אני הייתי בוחרת את אחד מהסיפורים השזורים כאן ומתמקדת בו, בקונפליקט המרכזי שלו, ודרכו נותנת את העושר של

הפרטים הנמצא בטקסט הזה, שהוא חומר גלם מצויין בעיני.

במיוחד מצא חן בעיני הסיפור על האגרטלים. ארבעת האגרטלים. הייתי

אולי מתחילה מכאן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

   
מפת העץ
______לול מיוחד להתערטלויות ותגובות לתוצאות התחרות _______ tia תִּיה   
<<<<<<< התחרות ה - 27 - התוצאות >>>>>>> עירית בר  
 התחרות ה-27 - שלב א´ עירית בר   
 כל השירים עירית בר  
 השירים שעולים לחצי הגמר עירית בר  
 כל הקצרצרים עירית בר  
 כל הסיפורים עד 2000 עירית בר  
 כל הסיפורים עד 5000 עירית בר  
 שירים - הזוכים עירית בר  
 קצרצרים - הזוכים עירית בר  
 הזוכים -סיפורים עד 2000 עירית בר  
 הזוכים - סיפורים עד 50000 עירית בר  
געגוע איה  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום