כל התחרויות צור קשר הפוך לדף הבית יוצרים ויצירות הנחיות שימוש הרשמה לפורום דף ראשי

תחרות 27




'ל וּ ל'
ה'לוּל' מיועד לתכנים שאינם יצירות, וייפתח פעם ביממה
בהודעה חדשה, על ידי אחד מחברי הפורום בהתאם לצורך.
לוּל זה ישמש את חברי הפורום כל אותה יממה.


"שווה ציטוט"
אם שורה מתוך יצירתך נבחרה ל'שווה ציטוט'
אנא שלח/י למייל שלי, שורה נבחרת מתוך יצירה של כותב אחר
לא יותר מ-10 מלים, ובצרוף לינק ליצירה

הנחיות לקעקוע היצירות - כאן

ל- YouTube - כאן


" תני לי ואלטף צלך מונח על מדרגת ביתך "
חגי
(בחרה - תיה)

בסימן כתיבה

תאריך 04/02/2007 12:55:03
מאת לתחרות 61
נושא זאביק / מאת: נשית וקלילה / למסלול הארוך

רק בגיל 43 הרגיש זאביק שהחיים מחייכים אליו. משבר הארבעים היה מאחוריו, נישואיו שהיו על הקרשים ניצלו, עבודתו החדשה במפעל הייטק התייצבה. טעם השגרה המתקתקה הריחה לו כמו חמאה על חלה של שבת. בטחונו גבר, הוא החל לפזול אל החיים הקורצים מעבר לפינה. היה לו תפקיד נוח במחלקה לשיפור המוצר, ובשמונה שעות עבודתו היה לו גם זמן לגלוש באינטרנט ולהשתעשע בצ´טים. מפה לשם החל לגשש אחרי אתגרי אהבה חדשים. נעמי, אשתו, היתה בת זוג נינוחה, אבל לא מסעירה כמו פעם. ארבע שנים של מתח בנישואין הותירו משקעים קלים. הצ´ט היה מפלט, כמו גם שלוש-ארבע נשים מעניינות במקום עבודתו.

 

זאביק לא רצה לסכן את מה שיש, אבל השלווה היתה כבדה מדי וההורמונים עוד שצפו מדי פעם. הוא לא ראה את עצמו מתרפק על הקיים ונותן לשגרה להשתלט עליו. הפייבוריטיות שלו היו עדנה ודליה, בסוף שנות השלושים, נאות למדי, מצליחות ומאירות פנים ל-1.85 הלא רעים שלו. לא היה לו ניסיון גדול מדי בנשים, והגישושים אחריהן התבצעו לאט, במהלך שיחות עבודה מזדמנות.

 

הוא לא רצה להאיץ תהליכים, אבל יש רגעים שגם גבר מגיע עצבני לעבודה אחרי עוד פנים חמוצות של האשה בבית, ומנסה להעיז. זאביק רצה לדעת יותר על עדנה ודליה, אבל נתקע עם המידע והמפגשים עימן לא הולידו מיפנה דרמטי. במקביל הגביר את שוטטותו בצ´ט, קושר שיחות צפופות יותר. גם בבית היה גונב דקות צ´ט, אבל נעמי העירנית תפסה אותו פעמיים ועשתה לו סצינות קנאה קלות. אני בטוחה, אמרה בכעס, שגם בעבודה אתה בצ´ט. זה לא בסדר, בסוף עוד יפטרו אותך. הכחשותיו של זאביק נשמעו רפות כמו ענני כבשים בחורף.

 

 

באחד הימים היותר משעממים בעבודה, צלצל הטלפון. מזכירתו של מנהל האגף ביקשה שייכנס לבוס. יואל היה איש חמור סבר, בן 50, ייקה קפדן שעובד לפי הספר. עבור בעלי המפעל הוא נחשב למנהל מוערך שסומן לתפקיד בכיר. הם אהבו את שיטות ההתייעלות המקוריות שהנהיג, שחסכו למפעל אלפי שקלים בחודש. העובדים ראו בו חנון, ולא רק בגלל המכנסיים החומות שחוזקו בכתפיות. היחס אליו נע בין שלום מנומס וחושש, לריחוק מתנכר. הוא לא היה הבוס שיעבור בין אנשיו בחיוך אבהי. אבל גם הדיסטאנס הבולט מעובדיו לא מנע ממנו לדעת מה עושה כל אחד מהם. חושיו מתקופת היותו איש מודיעין בצבא לא הכזיבו.

 

זאביק היה אצלו כמה פעמים, ושוב היה זה הטון הרציני, המאיים מעט, בה פנה אליו המנהל בנושא מוצר מסוים, שהפיתוח עליו התארך מעבר לתחזית העבודה. זאביק הקשיב לנאום היבשושי על יעילות וסדר. הוא תקע בבוס האנכרוניסטי סבר פנים רציני וקשוב, אבל מחשבותיו נדדו אל דליה, שבאותו יום חייכה אליו כששפתיה נפשקות בצורה מגרה. זאביק תהה מה יש בשפתיים האלה שלכדו אותו פתאום, והאם היה בהן איזו רמז כלפיו. ברקע הדהדו סיסמאות ההתייעלות של יואל.

 

ואז התעורר וחזר למציאות, כשהבוס קרא בשמו: ...בסך הכל זאביק, אנחנו די מרוצים ממך ומתפקודך. עשית דברים לא רעים בכלל בחודשיים האחרונים, כולל הרעיון של שיווק המוצר במזרח אירופה. בוא ניכנס לתיק שלך, הכל רשום אצלי טיפ טופ...

 

זאביק עקב אחר תנועות הבוס. יואל נכנס לתוכנת המחשב, הקליד באיטיות מגושמת את שם המשתמש ולאחריו את סיסמתו. אצבעו הכבדה תרה בהיסוס ניכר אחר המקשים הנכונים, עליהם היכה בכוח של בסיסט בלהקת רוק. לא היתה לזאביק בעיה לעקוב אחרי הסיסמא – י ע י ל ו ת.

 

שעה אחר כך בקפיטריה המפעלית, הראש הסתובב לזאביק מרוב מחשבות. יש לו את הסיסמא של הבוס, גישה לכל תיקי העובדים, מאגר מידע מצוין שיספק לו פרטים על דליה, על עדנה ובעצם על מי שירצה. הזדמנות נהדרת. אכנס רק פעם אחת, חשב, כשהבוס יילך הביתה בארבע ואשאר שעה נוספת.

 

לקח לו יומיים עד שקיבל את האומץ. 4.30, הקומה ריקה ברובה. פעמיים ניגש לוודא שהמנהל עזב ולא ישוב. אחר כך חזר למחשב שלו ובהתרגשות הקיש את השם והסיסמא. הכונן חכך קלות בדעתו, השמיע רשרוש של הסכמה ואחרי שתי שניות אישר את השם והסיסמא. זאביק נכנס פנימה.

 

עשרות תיקים אישיים נגלו בפניו. כל אחד מקוטלג לפי שם עובד, אוצר של מידע, החל מפרטים אישיים, תמונה, תפוקת עבודה, הערות. הוא נכנס לתיקי הנשים שחיפש והעתיק בקדחתנות. גיל, מגורים, מצב משפחתי, טלפון בבית, פלאפון. לא דברים שלא יכול היה לקבל מהן, אבל המידע החדש העניק לו תחושת עליונות וביטחון. הוא כבר יחשוב איך לנצל זאת.

 

רגע לפני שיצא מהתוכנה, החליט להיכנס לתיקו האישי. כעבור כמה שניות נתקל במשפט שהחסיר פעימה מלבו: "מועמד לפיטורים באפריל".

 

זאביק סגר את המחשב בבעתה. פניו הליבנו, לחץ דם עלה, מחנק, סחרחורת קלה. הוא יצא מהבניין חצי מחוסל. אפריל זה עוד חודש וחצי, חשב, אבל למה לעזאזל? הרי רק השבוע קיבלתי מיואל מילים טובות.

 

הוא לא שיתף את אשתו בסוד. השתדל להתנהג בבית כרגיל, אבל לא הצליח. התכנס בעצמו, סירב להצטרף לארוחת הערב המשפחתית. רק ישב זעוף מול הטלוויזיה, נתן לתמונות ולקולות לחלוף מבלי שיבין אותם. מאוחר בלילה גבר זעמו. הוא שקל אם להיכנס בבוקר למנהל ולברר את העניין. אבל מצד שני מאיפה הוא אמור בכלל לדעת על פיטוריו הצפויים.

 
 

חצי יום למחרת נאבק עם המחשבות והלבטים. לבסוף החליט שאין לו מה להפסיד. בשעה 11 ניגש בהיסוס לאוסי, המזכירה של המנהל. היא נשאה אליו את עיני האיילה הגדולות: יואל לא במשרד, הוא בפגישה בחוץ, זה דחוף?

 

זאביק רצה לענות שלא נורא, שאפשר לחכות למחר, אבל אוסי הקדימה אותו: אם זה דחוף, הנה המספר שלו, צלצל אליו ותנסה.

 

זאביק חזר לחדרו, בהיסוס הקיש את מספר הסלולר של יואל. אולי שיחה בטלפון עדיפה מהיתקלות פנים אל פנים בנושא הכל כך רגיש. הקול של יואל היה זעוף, כאילו הפריעו לו באמצע: הלו?! מי מדבר?

 

זאביק רצה תחילה לסגור, אבל הייאוש והכעס של היממה האחרונה גרמו לו להמשיך: יואל שלום, זה זאביק, אני מקווה שאני לא מפריע, אבל יש משהו דחוף....

 

אתה קצת מפריע, אבל בסדר, מה העניין?

 

תראה יואל, רק לפני שלושה ימים אמרת לי שאתה מרוצה מהעבודה שלי, שאני יעיל, מסודר, יצירתי... מפה לשם, שמעתי שמועה לא סימפטית.

 

כן? ענה יואל בעניין גובר, מה שמעת בדיוק?

 

- השמועות הן שאני מועמד לפיטורים בקרוב. רציתי לדעת אם זה נכון ואם כן למה ומדוע?

 

יואל היסס שניות ארוכות לפני שענה. כיחכח בגרונו ושאל בתקיפות: מאיפה אתה יודע את זה זאביק? אני רוצה לדעת.

 

- שמעתי כאן מישהו מספר, שמועה כזו, לא משנה מי, אבל זה מציק לי.

 

- אגיד לך את האמת. יש דברים בגו. כן, זה בהחלט עומד על הפרק, זאביק, זה עדיין לא סופי. אבל זה מידע מסווג ביותר. רק שני אנשים יודעים על כך, אוסי ואני. אם אתה יודע מזה, כנראה שהיא גילתה לך וזה חמור מאוד. חמור מאוד מאוד.

 

כל האוויר של זאביק יצא החוצה. הוא הרגיש לחץ אטומי: זו לא אוסי, לא, לא היא...

 

- ממני שום דבר לא יצא החוצה, רק אוסי הדליפה לך את המידע שלא היה אמור להגיע אליך. הפיטורים שלך נשקלים מסיבות של התייעלות, אבל שום דבר לא יצא מהחדר שלי. אם זו אוסי, אדאג שהיא תפוטר עוד היום, אני רואה בחומרה שדבר כזה הגיע אליך לפני שהתקבלה החלטה בעניין.

 

- תראה יואל, זו לא אוסי, זה אני. היא לא אמרה לי דבר.

 

- אני רוצה לדעת מאיפה אתה יודע על כך, ורק את האמת.

 

- טוב, אז אני אגיד לך את האמת. אני חייב להודות שעשיתי מעשה חמור. לא מתאים לי. כשהייתי אצלך השבוע ראיתי שהקשת את הסיסמא שלך, אני מצטער, הייתי מטומטם, אבל נכנסתי למחשב שלך, שם ראיתי תיקים... נכנסתי רק לתיק שלי. אני מצטער מאוד, מקווה שלא תיקח את זה אישי, אבל אני לא מבין למה אני מועמד לפיטורים אחרי השבחים ששמעתי ממך...

 

נשיפות זעם נשמעו מהעבר השני. זאביק עצם עיניים, דימה את הבוס שלו בפנים אדומים, מעלה את רף הזעם לשיאים. הבוס שלו נשמע כמו רכבת משא בעליה לקסטל.

 

- אתה נכנסת למחשב שלי??? אתה פרצת לי למחשב???

 

- אני מצטער, זה נעשה ברגע של חולשה... הייתי רק שתי דקות.

 

זאביק – יואל נשמע כמי שהשתלט על עצמו וחזר להיות סמכותי ושקול – זאביק, מה שעשית זה לא רק עניין ששווה סתם פיטורים, פיטורים בלי פיצויים, אלא זה עניין למשטרה. שמעת? עשית מעשה פלילי חמור, אני מקווה שאתה מבין את חומרת העניין.

 

- אני מתנצל יואל, לא עשיתי שום דבר רע, רק הצצתי בתיק שלי. הייתי שם דקה... לא גרמתי שום נזק.

 

- זה לא מעניין אותי זאביק, אתה... אני פשוט בהלם, לא הייתי מאמין עליך. עכשיו תקשיב לי טוב. היית בסך הכל מועמד לפיטורים כמו עשרים נוספים, אבל עכשיו פיטוריך ודאיים. קח את הדברים שלך ועזוב מיד את הבניין. אני מצלצל לקצין הביטחון שילווה אותך החוצה. מעלת באמון שלי, של המפעל, של כולנו. עם כל הכישורים והיכולות שלך, אתה גמרת אצלנו. אני לא רוצה יותר לשמוע ממך. אם לא הסימפטיה שאני עוד מרגיש כלפיך, הייתי מגיש תלונה במשטרה, חוצפן שכמוך, אתה לא מתבייש? אבל לא אעשה מזה עניין. הנושא לא ייצא מכותלי הבניין, אבל עכשיו אתה עף על טיל, בלי דרישות, בלי תנאים ובלי פיצויים, זה המעט שאני יכול לעשות למענך.

 

זאביק הרגיש מחוסל. הוא גייס את כוחותיו האחרונים ופנה בקול מתחנחן: אני שוב מתנצל יואל, אבל תוכל לפחות לדאוג שאקבל בכל זאת פיצויי פיטורין?

 

יואל היסס בצד השני: בסדר, תקבל, אבל רק על שנה, לא יותר. עכשיו תעוף מהבניין, את כל ענייניך תסגור בטלפון עם כוח אדם.

 

דמעות בצבצו בעיניו של זאביק. בגיל 44, אחרי שחייו התייצבו על עבודה מסודרת עם משכורת טובה, הוא יתחיל הכל מחדש, רק בגלל השטות שלו. הוא סגר את הדלת בפעם האחרונה, חלף על פני חדרה של דליה. לא הציץ לעברה כמו שעשה בכל פעם, בניסיון ללכוד מבט וקצה של חיוך.

 

**

 

התרגיל הצליח, אבל היית די אכזרי, אמרה לו האשה העירומה שהתכרבלה בחיקו, למה רק שנה פיצויים?

 

המפעל צריך לחסוך, ואיך אני אתקדם למעלה? אבל יודעת מה? אתן לו שנתיים, רק שתהיי מרוצה, נעמי.
 
 
   
מפת העץ
___________________ ל וּ ל ____________________ tia תִּיה   
זאביק / מאת: נשית וקלילה / למסלול הארוך לתחרות 61  
 חיים ומוות ביד הסיסמה. סיפור טוב. כתוב מעניין וסוחף שרית  
 נחמד מאוד. אשתו והבוס מביאים לו אותה בהפוכה. 2142  
 סיפור מהנה, שוטף וזורם לואיס  
 סיפור נחמד יהודית קנטור  
 נקרא חלק, חלק, ערפל  
 לא מצא חן בעיניי אתי אור  
 רמה לא אחידה של כתיבה. עירית בר  
 בסדר, כזה :) נויה  
 מלבד הסוף המפתיע, הסיפור שבלוני ומשעמם הרוזנת היחפה  
 טוב גדעון מחיפה  
 הכל היה טוב עד לסיום ששת שצ  
 (*****) ג'יים  
קונדוליסה, אהובתי. למסלול קצרים. לתחרות 067  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום