כל התחרויות צור קשר הפוך לדף הבית יוצרים ויצירות הנחיות שימוש הרשמה לפורום דף ראשי

תחרות 27




'ל וּ ל'
ה'לוּל' מיועד לתכנים שאינם יצירות, וייפתח פעם ביממה
בהודעה חדשה, על ידי אחד מחברי הפורום בהתאם לצורך.
לוּל זה ישמש את חברי הפורום כל אותה יממה.


"שווה ציטוט"
אם שורה מתוך יצירתך נבחרה ל'שווה ציטוט'
אנא שלח/י למייל שלי, שורה נבחרת מתוך יצירה של כותב אחר
לא יותר מ-10 מלים, ובצרוף לינק ליצירה

הנחיות לקעקוע היצירות - כאן

ל- YouTube - כאן


" תני לי ואלטף צלך מונח על מדרגת ביתך "
חגי
(בחרה - תיה)

בסימן כתיבה

תאריך 04/02/2007 23:29:13
מאת לתחרות 69
נושא ווי טריי הארדר / לארוכים

 

בדיוק בגיל ארבעים ושש עמדתי בגופיית כותנה ומכנסי בוקסר ואכלתי עוף קר מעל השיש במטבח. בחוץ היו 35 מעלות. כמדי שנה, נגזר עלי לחגוג את יום הולדתי מזיע וטרוט בשיאו של הקיץ.

גם הפעם לא ציפיתי לאורחים כלשהם. ימי ההולדת שלי תמיד העיקו עלי בהיותם זמן לחשבון נפש. ניסיתי להתנער מהחשבון הזה ומסיכומי הביניים השותקים אך הצועקים שנשקפו מפניהם של הוריי הקשישים וקטעתי באיבם את הנסיונות לציין את המאורע בארוחה, מסיבה או מתנות. כשאנשים טלפנו לאחל לי ולברך אותי מיהרתי להודות להם ולהעביר את השיחה לענייני חולין.

איחולים טיבם להתעסק בעתיד ובמה שרצוי שיהיה בו. לי בגיל ארבעים ושש היה הרבה יותר עבר מאשר עתיד. עם זאת, בלבי נטרתי להם מעט על שויתרו בקלות כזאת.

כשנגבתי את אצבעותיי המשומנות במגבת המטבח, חשבתי על כך שיום ההולדת הזה מציין את השינוי. עד עתה העברתי את הזמן על גבי, מתנדנד עצום עיניים כמו עצלן, נאחז בהרגליי הישנים. עכשיו הרגשתי כמו שועל אדום שהדליק לעצמו את הזנב וחותך את השדה במרוצה. הזמנתי לי אישה באינטרנט.

בחרתי אותה מתוך קטלוג. לא לקחתי את היפה ביותר שהיתה שם, היו יפות ממנה, חטובות ממנה. סוראיה נאה ואסתטית.

סוראיה יודעת מעט אנגלית, מספיק כדי להגיד סנק יו סו מאצ´, ווט דו יו וונט טו איט פור דינר, דברים כאלה.

כמה שקוף לחייב את חשבון האשראי ולדעת מה מקבלים.

יצאתי עם לא מעט בחורות ב"עולם האמיתי" שאיננו אמיתי בכלל. הכל היה פושר ומדשדש, אנשים בודדים שיונקים זה מזה תחושת ביחד קהוייה, נשים חטטניות המנצלות את שהייתך במקלחת אחרי זיון כדי לעבור על ארנקך וכיסיך, לאמת פרטים שנתת להן, לחפש דף חשבון מהבנק עם יתרתך ולהדחק מתחת לגג הפנסיה המצומצם שלך.

ידעתי שאני נמדד בדירתי, במקום עבודתי הקבוע, במכונית המאזדה הלבנה שלי עם ריפודי העור בצבע קוניאק.

תהיתי מי קבל את הכסף ששלמתי עבור סוראיה והאם היא יודעת מה היה התעריף עבור חייה. חשבתי שזוהי פריבילגיה השמורה למעטים.

ביום הגעתה מצאתי את עצמי מזמזם מול המראה בזמן הגילוח.

גזרתי שלט קרטון ועליו כתבתי סוראיה באנגלית בטוש כחול. עשיתי את זה עבורה, שהרי ידעתי כיצד היא נראית.

סוראיה הגיעה עם שתי מזוודות ושמלה ירוקה. היא היתה דומה לתמונות, דומה מספיק כדי שלא אחוש שסדרו אותי. מלבושיה היו מודרניים למדי, אורחותיה מאופקות. היא הסמיקה כשאמרתי לה משפט מגומגם בשפתה שלה. חשבתי שהמחווה רגשה אותה.

בלילה הראשון היא שכבה לידי. שנינו נשמנו בשקט. לא הצלחתי להחליט האם עלי לבוא עליה או לא. חששתי שהמנעות ממגע תצייר אותי כאיש חלש וייקבע כאן תקדים. למה היום לא ומחר כן? האם עד מחר בלילה תגיע האינטימיות בינינו לדרגת עילוס באהבים? מחרתיים אולי?

היא קבלה אותי בשתיקה. אחר כך נרדמתי.

 

הבית היה נקי ומסודר. מצעים מתוחים, מגבות נקיות.

חילקתי את מרחב דירתי עם חדרנית.

אוכל חם מחכה לי בערב ובבוקר.

אני והטבחית שלי יורקים ליחה וקצף מנטול לאותו כיור.

הייתי בועל אותה על החצי שלה במיטה כדי לא לישון על סדין לח. בלילה ההבלנו את אויר החדר בנשימותינו.

עם בוקר החדרנית היתה חובטת בכסתות והטבחית היתה מטגנת בייציה.

 

התנהגותה המסוייגת התחילה להרתיח אותי. הבאתי אותה מרחק חצי עולם ממדינה נחשלת למחצה כדי לראות אסירות תודה, השתדלות יתר, רצון לרצותני. במקום זה קבלתי ענייניות נטולת תודה אמיתית, השתדלות של פקידה ב"אויס", ווי טריי הארדר, ומנגנון מיכני של בובה, טויז אר אס.

השארתי את שטר הקניין כולל הקבלה על השידה, כדי לוודא שהיא יודעת כמה יורו נדרשו כדי להדביק בול על עורה החלק ולשלח אותה ביו.פי.אס.

רציתי לראות בעיניה כוכבים, להיות אלוהים קטן שלה.

נתתי לה כמה שקלים לבזבוזים והיא אמרה סנק יו ורי מאצ´, זה הכל.

גלשתי וחיפשתי אינפורמציה על המדינה ממנה באה, על העיר שלה, על הרחוב. רציתי לראות מאיזה חור שלפתי אותה כדי להעריך איזה מרחק היא תיפול אם אדחוף אותה חזרה למטה.

הזמנתי אותה לשבת לידי, מול המחשב. הראיתי לה תמונות של צריפונים עקומים, ילדים לבושי סחבות, אנשים כפופים בשדה מבוקע, רתומים בעצמם למחרשת עץ, יחפים ומיובלים.

למעט התרחבות קלה של הנחיריים, כמו סייחה המריחה את אורוותה הנושנה, לא הוצאתי ממנה שום תגובה. "דיס איז יור קאונטרי?" שאלתי אותה. "יס, יס" ענתה לי.

עברתי לאתר של ונוס-ראנץ´ דוט קום, חוות הנשים ממנה הזמנתי אותה.

שוב דפדפתי בקטלוג הצבעוני. סוראיה ישבה לידי והסתכלה על התמונות יחד איתי.

נעצרתי על בלונדינית בביקיני טורקיז ורגלי איילה. התחלתי להעביר על גופה את הסמן. "ווט דו יו סיי סוראיה, איז שי ביוטיפול?"

"שי ביוטיפול" אמרה סוראיה בקול מונוטוני.

קמתי והלכתי.

 

אחרי שהיא נרדמה עיינתי במסמכים ובשטר הקניין. כמו בכל עסקת רוכלות המתבצעת באינטרנט, יש פרק זמן שבו ניתן להתחרט על הקניה ולהחזיר את המוצר.

הלכתי למחשב. הייתי צריך לתת סיבה לחוסר שביעות רצוני. לא נותרה לי ברירה אלא לגרד את הגלד מעל הפצע ולהסתכל חזיתית על הבשר המודלק. כתבתי "חוסר ברגשות", בדקתי שכל הפרטים מולאו. לחצתי ´שלח´.

 

בבוקר, לריח האומלט ונקישות הסכין הקוצצת עגבניות לסלט, בדקתי באימייל את  אישורי ההחזרה. לא הייתי ממש מאושר לנוכח היעילות הזאת. כעסתי על עצמי, כעסתי על סוראיה, כעסתי על הטפסים המזורגגים.

"טומורו יו גו בק טו יור קאנטרי" אמרתי לה. היא השפילה עיניה והניחה את הצלחת לפניי. אחר כך לקחה מטלית והלכה לנגב את משטחי העבודה והכיריים.

תנגבי טוב, חשבתי לי, תנגבי כמו שרק את יודעת. והבטתי בשיער האסוף במכבנת פלסטיק סרת טעם, בכתפיים הרזות מתחת לחלוק הנעות עם כיוון המטלית, באצבעותיה שאוחזות בבד המצחין, ורציתי לטלטל אותה, לקמט אותה, לצבוט את בשרה עד שתפער את פיה בזעקה.
נמלטתי לעבודה בלי לאכול את ארוחת הבוקר.

בערב המזוודות היו ארוזות. היא הכינה את השמלה הירוקה מוכנה למחר על הכסא. כמו שבאה ככה תלך, כמו שהייתי ככה נשארתי. אקבל החזר כספי בכרטיס האשראי בניכוי דמי טרחה.

 

חושך. סוראיה שוכבת כל כך בשקט שאני עוצר את נשימתי כדי לשמוע אותה אבל לא מצליח. נוכחותה חזקה כפליים בגלל זה. אני יודע שאי אפשר להתאבד בעצירת הנשימה. מחשבה מגוחכת אולם אני קורא לה. לוחש "סוראיהה".

ייפחה חנוקה מגיעה מהכיוון שלה. אני נוגע בכתפה ומרגיש אותה רועדת.

"מי נו גוד וומן" היא ממלמלת בין היבבות.

אני נוטל אותה ומחבק אותה. פניה צמודים לחזי העירום שנרטב מדמעותיה, אפה דולף, היא כולה מים מלח וריר, המרק הקדמון שממנו נוצרו היצורים הראשונים על פני כדור הארץ. אני מנשק את פניה הלחים.

היום אני מנשק אותה בפעם הראשונה.

 

 

 

* מדור פרסומי

   ספור זה מוגש בחסות ונוס-ראנץ´.קום

 

 

 Kתחרות29

 

   
מפת העץ
טיפול שורש מסלול הסיפור הקצר לתחרות 042  
ווי טריי הארדר / לארוכים לתחרות 69  
 פינת התגובה לתחרות ערן  
 מ ע ו ל ה !!!!!!!! נויה  
 סיפור מעולה המשתמש דוריאן גריי  
 סיפור טוב לטעמי מרקו אולסן  
 סיפור טוב קשור לנושא בתחרות יהודית קנטור  
 סיפור טוב אבל הקשר לנושא די רופף וחבל ערפל  
 סיפור טוב ג'יים  
 מרתק zip  
 טוב גדעון מחיפה  
 רהוט, קולח, מתרומם ככול שמתקדמים. קשר לנושא 2142  
 סיפור טוב, נוגע ומקרב את הקורא לגיבוריו. שרית   
 מותק של סיפור. נהניתי מכל רגע. הרוזנת היחפה   
 נהדר ועצוב. זה סיפור על בדידות אתי אור  
 סיפור טוב, רגיש, קשור מאוד לנושא התחרות, כתוב היטב. סקארלט   
 יש כאן בניה דרמטית טובה שנותנת לסיפור דרייב קדימה ומתח. עירית בר  
קיפוד מרוץ - שיר לתחרות 028  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום