כל התחרויות צור קשר הפוך לדף הבית יוצרים ויצירות הנחיות שימוש הרשמה לפורום דף ראשי

תחרות 27




'ל וּ ל'
ה'לוּל' מיועד לתכנים שאינם יצירות, וייפתח פעם ביממה
בהודעה חדשה, על ידי אחד מחברי הפורום בהתאם לצורך.
לוּל זה ישמש את חברי הפורום כל אותה יממה.


"שווה ציטוט"
אם שורה מתוך יצירתך נבחרה ל'שווה ציטוט'
אנא שלח/י למייל שלי, שורה נבחרת מתוך יצירה של כותב אחר
לא יותר מ-10 מלים, ובצרוף לינק ליצירה

הנחיות לקעקוע היצירות - כאן

ל- YouTube - כאן


" תני לי ואלטף צלך מונח על מדרגת ביתך "
חגי
(בחרה - תיה)

בסימן כתיבה

תאריך 05/02/2007 20:18:41
מאת לתחרות 66
נושא סינמטק - מסלול סיפורים ארוכים

היא אמרה לכולם שהיא בחור אבל בעצם הייתה בחורה. ככה לפחות היא הרגישה בפנים איפה שכבר אין מה להסתיר ואי אפשר לכסות. גם היא עצמה התבלבלה לא פעם אם היא בחורה או אם היא בחור , אם היא גבר או אם היא אישה , אם היא ילדה או או אם היא ילד. אף פעם לא טרחה לתקן את מי שפנה אליה בכל זאת בלשון זכר. לא היה בזה טעם. התנחמה רק בעובדה שאת מה שקבור עמוק בפנים אי אפשר להעלים. זה לא מסתדר. גם ככה היה לה קשה להסתדר עם האנשים שגדלה לצידם. הם לא הרגישו נוח לידה. היו לה התפרצויות משוללות כל רסן וזה ניכר במיוחד על פניה. מבט חודר אפילו פולשני שמחצין פנים יפות.

נטע ראתה אותו מסתובב ליד הסינמטק. הוא לא נראה כאילו שיש לו מטרה מסוימת. כל הזמן הסתובב במעגלים. בחור צנום ונאה במעיל ארוך ושחור שהסתובב כל הזמן ברחבה מול הסינמטק. זה הדליק אותה. היא ידעה שכזה היא רוצה. כזה בדיוק. כאילו הגיע החייט המבריק שתפר במיוחד בשבילה ריסים כאלו. היא התקרבה אליו. התיישבה על הספסל ועיניה לא נתנו לו להיעלם. רק זה היה חסר לה – שהוא ייעלם לה. היא לא נעלמה – כבר כמה שעות שהיא מסתובבת , סופרת מרצפות , קוטפת את העלים הרעננים ומריחה , מחכה. נטע הסתכלה בשעון. היא הייתה צריכה כבר לחזור הביתה ובמקום זאת היא עדיין פה. היא תמיד מחכה שיתחילו איתה אבל זה אף פעם לא קורה. היא החליטה לגשת אליו. היא החמיצה יותר מדי  הזדמנויות.

"חיכית לי?", שאלה. המשפט הקצר הזה נאמר באיטיות שלא אופיינית לה בדרך כלל. פניה האדימו ועיניה כמעט דמעו.

היא לא ענתה לה מייד. היא שלפה סיגריה ביד אחת וקופסת גפרורים מכיס פנימי במעיל.

"תחזיקי בבקשה את הסיגריה", ביקשה ממנה. נטע כמובן לא התנגדה.

היא הציתה גפרור והדליקה את הסיגריה. " מה שאלת?" , שאלה שוב. נטע חזרה על השאלה.

"כן. חיכיתי לך" , היא חייכה לנטע , " אני קובי ".

היא רצתה שהוא ימשיך לדבר ולדבר אבל הוא לא אמר כלום. כשעברו יותר מדי דקות ללא התרחשות מצידו היא לא וויתרה.

"אתה מתכוון ללכת לראות פה סרט?" , התעניינה.

" ממש לא. סרטים כבר לא מעניינים אותי ".

"אז מה אתה עושה פה?".

" אני אוהב את המקום הזה. פשוט ככה. זה המקום הכי יפה בתל אביב. אמצע הבלגן. כל הזמן יש פה תנועה של אנשים ולא רואים הרבה חנויות. בעיקר בתי קפה."

היא המשיכה לשאול אותו שאלות והוא ענה לה ולהיפך. כל הזמן הייתה בטוחה שזה הבחור של חייה ואיתו היא תתחתן בסוף. ככה הייתה תמיד ועם כל בחור חדש שפגשה. אחרי כל פגישה הייתה מספרת לאמא שלה שהיא מצאה את הבעל המיועד ואמא שלה כל פעם הייתה נאנחת – " הגיע הזמן. את כבר לא כל כך צעירה ".

היא כל הזמן חיפשה בעיניים שלו תשובה להרגשה שלה. האם גם הוא מרגיש כלפיה את מה שהיא מרגישה כלפיו. מבחינתה העתיד שלהם כבר היה מתוכנן.

בדרך לא דרך, הצליחה נטע להשרות על קובי אווירת רוגע. מזמן זה לא קרה לה וזה מצא חן בעיניה. היא ידעה שנטע היא גלגול מקרים מוצלח.

אבל נטע רצתה יותר מחיבה. היא רצתה את הזיעה ואת השריטות , את הזרע ואת הנשיקות. היא רצתה את הכאב והיא רצתה לגמור. היא רצתה למצוץ אותו עד שלא יישארו לו נוזלים. היא לא הייתה יכולה להסתפק במבטים אוהבים. היא לא העזה להגיד לו וכל כמה שזה נראה לה מוזר שקובי לא מנסה להשכיב אותה , היא נשכה שפתיים ונאלצה לגרום לעצמה לגמור לבד. חברה טובה שלה השאילה לה את הוויברטור שלה – אחד מני רבים שהיו לה באוסף. החברה לא שאלה אותה  שאלות והיא לא התנדבה להעלות את הנושא. גם ככה היא לא הרגישה טוב עם זה.

היא לא רק אמרה לכולם שהיא בחור – היא גם עשתה הכול שזה יהיה ממשות ולא רק הרגשה. הרופא אמר לה שזה ייקח זמן ושהם צריכים להיות בטוחים שזה מה שהיא ושזה מה שהיא רוצה. לנטע היא לא העזה לספר. היא לא רצתה לפגוע בה אבל זה היה שקר מוחלט. היא לא רצתה לפגוע בעצמה. זה היה העניין- היא פחדה שנטע תעזוב. הרבה אחרות עזבו לפניה.

בחדר ההמתנה ,היא נגעה בחזה שלה מתוך הרגל. החזה ההוא שהיה לה פעם כבר לא היה שם. רק האצבעות שלה עוד רצו למשש אבל כבר לא היה את מה. עכשיו היא קצת יותר בחור מבחורה. הרופא הבטיח לה שהיא לא תצטרך לחכות עוד הרבה עד שהתהליך יסתיים.

כשיצאה מהרופא , הלכה לכיוון הסינמטק. המקום הזה תמיד מיגנט אותה אליו. היא אף פעם לא נכנסה לתוכו אבל ידעה שבפנים מספרים סיפורים ומחצינים עצב. אבל היא לא הייתה זקוקה לעוד מנה של עצב.

היא התיישבה על ספסל קטן מול הסינמטק. שוב ניסתה לסדר את החזה שלה מתוך הרגל. זו לא הייתה הפעם השנייה. עכשיו היא כבר התחילה להיות מוטרדת. אולי עשתה טעות. אולי היא בעצמה טעות. ויש גם את נטע. אולי גם נטע טעות.

לקראת ערב החלו להגיע לרחבה כל מיני אנשים שלמדו איתה קולנוע באוניברסיטה. היא זיהתה את קולותיהם. זה דבר שלא משתנה כל כך מהר. עם שמות ופרצופים יש לה בעיה אבל קולות נשארים איתה הרבה זמן. הם לא שמו לב אליה. היא ניסתה להיעלם בתוך המעיל שלה.

ואז התקרב גיא. גיא שיצאה איתו תקופה ארוכה. גיא התיישב לידו ופנה אליו בקלישה המפורסמת " סליחה , אנחנו לא מכירים מאיזשהו מקום". באותו הרגע היא ידעה שהיא אבודה. ככל שהיא תנסה למחוק את החיים הקודמים שלה , הם תמיד ישובו וירדפו אותה. אולי חטאה איזה חטא ועכשיו היא נאלצת לספוג את החצים האלו מהעבר. היא לא יכולה הייתה לענות לו. זה יסגיר אותה מייד. היא הייתה בטוחה שהוא יזהה אותה מיידית.

הוא הוציא סיגריה והציע לו. " סליחה , אבל כמה שזה יישמע מוזר , אתה ממש מוכר לי". היא אהבה את העיקשות שלו אבל כל כך רצתה שייעלם כבר לתוך הסינמטק. אין לו מקום אחר להיות בו.

בפעם השלישית שגיא ניסה לדבר , היא כבר ידעה שהוא לא הולך לשום מקום.

היא חיטטה בתיק והוציאה משם דף נייר וכתבה עליו כמה משפטים והראתה לו.  

גיא תפס במהירות את ידה ומשך אותה לכיוונו.

היא לא העזה לדבר. הוא משך אותו אליו והסתכל על הטבעת היטב. הוא הכיר את היהלום הזה היטב. יכול להיות שזה שלו. זה באמת יכול להיות? הוא ביטל את האפשרות הזאת לגמרי. זה לא אפשרי. אבל הוא קנה את היהלום הזה רק למישהי אחת.  רק מישהי אחת קיבלה את זה ממנו. אחת שהמסתורין שלה נארג בדרכים מפליאות – שהייתה שקטה למופת אבל דרמטית להפליא. היה לה מבט סהרורי ופולשני. כשהיא הסתכלה עליו הוא היה נבוך כמו ילד. הסקס איתה היה תמיד מסתורי ממש כמוה. כל החברים שלו קנאו בו שהיא נותנת לו לזיין אותה מאחור ולא אהבה שהוא נוגע בה יותר מדי. הם לא ידעו שהיא הסתפקה בזה ורק בזה.

והנה עכשיו - היהלום היפה הזה שקנה לה כי חשב לעצמו שהנה הוא מצא סוף סוף את אשתו. יום למחרת שהציע לה להינשא לו היא ברחה – נעלמה מחייו, נעלמה מהקמפוס, לא הגיעה ללימודים. הוא לא וויתר והמשיך לחפש אותה בכל מקום שחשב שהיא עלולה להיות בו. הוא עבר בכל אחד מרחובות העיר, בכל אחד מבתי הקפה שנהגו לשבת בהם ובכל אחת מהמסעדות. אחר כך המשיך בכל הערים שיש בגוש דן. הוא הפעיל חברים שיעזרו לו בחיפושים. והנה עכשיו – היהלום הזה שקנה לאותה אחת , שוב חוזר ומנצנץ לו מול העיניים – הייתכן? הוא לא טועה. בזה הוא לא טועה. היהלומן הבטיח לו שאין עוד יהלום כזה – לפחות לא בארץ. והנה עכשיו – היהלום הזה מופיע על אצבעו של בחור זר שהוא לא ראה בחיים.

"מי אתה", שאל בזעם ובמבוכה.

קובי משך את ידו מאחיזתו של גיא. הוא נגע בטבעת וסובב אותה על האצבע מספר פעמים. היא אהבה את הטבעת הזאת אבל ידעה שהגיע הזמן לשחרר אותה. היא הורידה את הטבעת ומסרה אותה לגיא.

"קח , גיא , זה שייך לך" .

גיא ענה לה בהלם , " עינת?!".

היא השפילה את עיניה.

"אבל איך זה יכול להיות? את בחור", אמר בהשתאות.

"אני עינת , גיא " .

הוא לא שמע את הקול הזה כבר שנים ועכשיו זה הכה בו. הוא הרגיש אלפי תנועות של מצילתיים מצליפות על רקותיו.

"אבל איך זה ייתכן? את בחור , אין מצב שאת עינת , שאת זאת שהצעתי לה נישואין".

קובי השפיל שוב את עיניו וסיפר לגיא על כל מה שהם עברו ביחד ומה שקרה לו מהרגע שהיא ברחה ממנו ועד היום שפגשה את נטע.

המבוכה של גיא התחלפה מהר מאוד בזעם.

"בן זונה" , הוא התחיל לצרוח , " בן זונה בן אלף זונות , מניאק בן אלף מניאקים".

עינת ניסתה להרגיע אותו אבל היא בעצמה הייתה נסערת מלפגוש אותו שנית. היא כבר לא זכרה למה ברחה ממנו – היא רק ידעה שפחדה.

הוא השליך את הטבעת על הרצפה וטבעת היהלום התגלגל עד לפני הביוב. הטבעת התנדנדה על פתחי הביוב.

"למה עשיתָ לי את זה  ? למה עשית לי את זה ? את מטורפת ? ".

היא פחדה שהוא יתמוטט.

"את יודעת בכלל כמה אהבתי אותך – אין לך בכלל מושג".

היא התקרבה לכיוון פתחי הביוב ואספה את היהלום. היא רכנה אליו ופתחה את ידו. הניחה את היהלום בזהירות בתוך היד וסגרה אותה.

"אני יודעת , גיא" , אמרה בעדינות , " אבל תאמין לי – הייתי מבולבלת. תמיד הייתי מבולבלת. כל החיים שלי אני מבולבלת. לא יודעת אם אני בחור או בחורה או אישה או גבר. אהבתי אותך אבל ידעתי שלא תמיד אוכל להיות האישה שאתה רוצה. את מה שעמוק בפנים לא יכולתי לכסות כי הוא לא אפשר לי להסתיר. ידעתי היטב שמתישהו יימאס לי להיות האישה שאתה מצפה שאני אהיה. מה גם שאני קודם כל בחור. תמיד הייתי".

"תמיד היית בחור?" , לא מאמין למשמע אוזניו – הבחורה שנתנה לו לזיין רק בתחת הייתה  בכלל בחור.

עינת ידעה שאין דרך חזור – " תמיד הייתי אבל כשראיתי אותך בקמפוס ידעתי שאני חייבת להשיג אותך ולהיות קרובה אליך , להרגיש אותך , להתמסר לגופך. לא הייתה לי ברירה אחרת. זאת הייתה ההחלטה שלי וזה מה שקרה. לאט לאט ניסיתי להגשים את ציפיותיך – רציתי להיות הבחורה שאתה אוהב – רציתי שיהיה לי חזה כמו שאתה אוהב. רציתי להיות רכה כמו שאתה אוהב. זה אמנם לא פשוט אבל זה אפשרי. זה אפשרי להיות בחורה אם רוצים- השתניתי בשבילך - אבל זה לוקח זמן. זה אפשרי לחזור להיות בחור. ".

"ועכשיו את עם נטע? , אז מה את בעצם בחורה או בחור או בחורה ?".

"בשבילך הייתי בחורה ובשביל נטע אני בחור".

גיא ניסה להצית סיגריה אבל הידיים שלו רעדו. הוא לקח את ידה של עינת , פשט את אצבעותיה וענד לה את הטבעת המאובקת.

"זה עדיין שייך לך " , אמר לה גיא והסתובב לכיוון הסינמטק.

 

Kתחרות29

 

 

 

 

   
מפת העץ
אות באות/שיר לתחרות 026  
סינמטק - מסלול סיפורים ארוכים לתחרות 66  
 למה צריך נויה  
 גם במקרה הזה: על מה בדיוק הסיפור? 2142   
 הנושא ראוי ג'יים  
 מצוין. לדעתי, הסיפור הכי טוב עד עכשיו. נוגע מצוין בוירטואליה לתחרות 035  
 יופי. גאון הדור. שכחתי לשנות ניק לתחרות 035   
 035, הקפד להבא לחזור לניק הרגיל שלך tia תִּיה   
 יכולת סיפורית טובה. נושא טוב, אך שרית  
 אהבתי את הפתיחה של הסיפור בעיקר את החזרה על המלה "היא" חגי  
כאב בלתי-נראה לתחרות 007  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום