כל התחרויות צור קשר הפוך לדף הבית יוצרים ויצירות הנחיות שימוש הרשמה לפורום דף ראשי

תחרות 27




'ל וּ ל'
ה'לוּל' מיועד לתכנים שאינם יצירות, וייפתח פעם ביממה
בהודעה חדשה, על ידי אחד מחברי הפורום בהתאם לצורך.
לוּל זה ישמש את חברי הפורום כל אותה יממה.


"שווה ציטוט"
אם שורה מתוך יצירתך נבחרה ל'שווה ציטוט'
אנא שלח/י למייל שלי, שורה נבחרת מתוך יצירה של כותב אחר
לא יותר מ-10 מלים, ובצרוף לינק ליצירה

הנחיות לקעקוע היצירות - כאן

ל- YouTube - כאן


" תני לי ואלטף צלך מונח על מדרגת ביתך "
חגי
(בחרה - תיה)

בסימן כתיבה

תאריך 07/02/2007 02:46:47
מאת לתחרות 023
נושא למחרת. ספור ארוך.

למחרת

הם נישאו אמש. בבוקר, למחרת ליל הכלולות, כשעיניה עדיין עצומות בנמנום קל, העלתה שפרה זיכרונות מהחתונה שהייתה. יותר מכל, זכרה את מבטי העיניים החמדניות של הגברים. ללא בושה, מציצים בתאווה בשדיה שהתכדררו חזיתית מתוך שמלת הכלולות החשופה.  שולחים רמזי קנאה בגבר שעוד מעט יוכל ליהנות חופשי מהפרי שפרץ מתוך המחוך שלבשה.

 

גם יחיאל זכר איך ריקד ופיזז אמש כנער, למרות גופו הכבד. לא יכול היה להסיר עיניו וידיו ממראה כלתו הבשלה. בכל הזדמנות התחכך בה ולחש באזנה דברי אהבה: " יפה שלי, נשמה שלי, אהובה שלי." כך זימר לה עד שהסמיקה ונופפה בריסיה הארוכים שהודבקו לקראת האירוע. מרחפת היתה סביבו, כמו נסיכה מסרט מצויר. קיווה, שאיש לא שם לב,  כשנאלץ להתכופף כדי להסתיר את אברו שהתרומם ונלחץ בתוך מכנסיו, לקראת כל חיוך ששלחה אליו בגלוי ובהסתר.

 

הבוקר, תוך כדי שינה, שמעו שניהם קול רשרוש טורדני שהגיע מהחצר. רק אתמול נכנסו לגור יחד בדירת השיכון שרכש מחסכונותיו כדי להרשים את הוריה, לאזן מעט את חוסר שביעות רצונם  מהשידוך - "עובד עירייה" כך משכו בכתפיהם בחמיצות יתרה.
 
שפרה העדיפה כמו תמיד, לחבק בבוקר את הכר ולהמשיך לשון. אבל, הפעם התבוננה ביחיאל המכורבל בהחלטיות בתוך השמיכה ובחוסר רצון, קמה בהיסוס על קצות האצבעות, נגשה לחלון, הסיטה בזהירות את הווילון והתבוננה מופתעת:
 
 פיל. פיל שוכב בלי תנועה בחצר.

 

"יחיאל חמודי, בא מהר!" קראה בקול צייצני.

"יש פה משהו שאתה מוכרח לראות! תראה מה שוכב ומנמנם כאן על הדשא החדש שלנו."

 "נו, מה זה כבר יכול להיות שפרה. די, תני לישון, נגמרה החתונה, נגמרו ההפתעות יקירתי" שמעה אותו ממלמל בין נחירה לנחירה.

 

לאחר מספר דקות של דממה, בחוסר רצון, שלף רגליו מתוך המיטה. הוא התקרב לחלון תוך כדי רכיסת הרוכן שבמכנסיו, מתאמץ לסגור את הכפתור למרות המרווח הגדול בינו לבין הלולאה שהסתתרה בצידה השני של בטנו המזדקרת.  תחילה היפנה ראשו כלאחר יד, מתכוון להמשיך הלאה, כשפתאום עצר מופתע, הציץ שנית, הטה את פלג גופו העליון וסקר  את ממדיו של היצור שנתגלה לו שוכב מאחורי הבית.

מה זה? מי הטיל פה את הדבר הזה? שאל עצמו בתמיה. זה בטח בלון מנופח. חשב תחילה. "שפרה, תביאי את המשקפיים שלי אני חייב לראות. מישהו נכנס לגינה שלי!" לאחר רגע נזכר שהמשקפיים מעל מצחו ומיהר לכוון אותם מול עיניו. 

אני לא מאמין, זה אמיתי!  זה פיל! חשב מבוהל. ממתי הפיל המת הזה שוכב אצלי בגינה? עוד מעט ירקב ויסריח מאחורי החלון שלי. רטן בזעם. "את רואה, הכל בגללך" הפנה ראשו אליה. "לא היינו צריכים לקנות דירה בשכונה הזאת. ידעתי שכך יהיה עם השכנים האלה. כבר זורקים זבל לחצר שלי. העיקר שאצלם הכל יראה נקי ומסודר."

 

כיוון  שחסם בכתפיו את רוחב החלון נעמדה היא מאחוריו על קצוות האצבעות כדי למצוא לעצמה זווית בה תוכל לראות פיסת חצר. איזה מראה מופלא! לחשה לעצמה נפעמת: רק אתמול התחתנתי, כל הלילה חיכיתי וכבר יש בחצר שלי פיל. פיל שמן וחסון, דווקא מול החלון שלי. עוד מעט הכל ישתנה. יגיעו לכאן עשרות עיתונאים, ומצלמות הטלוויזיה לא יפסיקו לצלם ולהבזיק אורות מול החלון. צריך להתכונן מיד. שלא יתפסו אותי בפז´מה שקופה של ליל כלולות.

 

היא עזבה את החלון ומהירה לחדר השינה. שלפה את השמלה הכחולה שתפרה במיוחד למסיבת האירוסין לפני שנה. היא נראית כמו חדשה. אמרה לעצמה, וניסתה להעביר אותה על פני שדיה שהתעבו מאד. רטנה מתוך מבוך הבדים בו הסתבכה יותר ויותר מבלי יכולת להתקדם או לסגת. "יחיאל, בא מהר עזור לי!" זעקה חסרת אונים. אבל קולה נבלע בתוך קפלי הבד של חצאית המשי רבת הרבדים. רק ידה הארוכה נותרה מושטת קדימה מגששת באוויר.

 

מהיום, אני כבר לא צריך לעשות רושם על אף אחד. אמר לעצמו. אני הולך להראות להם. איזו חוצפה! מי זה הניח פיל מסריח בגינה שלי? אניאדאג שריח הריקבון יעלה ישר אליהם הביתה, מלמל אל עצמו בכעס.
 
הנה, אני יורד, מושך ומכוון את החדק הארוך הזה ותוקע אותו ישר לתוך המרפסת שלהם. כמו ארובת אויר הסירחון ישפריץ להם למרכז הסלון. המשיך ותיאר בדמיונו את תגובתם כשהרגיש שזכרותו העיפה שנמנמה כל הלילה בחוסר אונים, התעוררה והתמלאה מעצם המחשבה על חדק הפיל ועל הנקמה שהוא מתכנן.

 

"אני הולך לדפוק אותם!" צעק בתרועה, מטיל גופו הכבד מרגל לרגל וצועד לכוון לדלת. "שפרה! אולי תרדי ותדליקי לי את האור? איפה את כשצריך אותך!" זעק בפתח. הוא שלח ידיו וגישש בחשכה. עבר את מפתן הדירה, ולאחר שני צעדים נוספים מעד והתגלגל על פני חדר המדרגות החשוך.

 

זה הסוף שלי. חשב, רגע לפני שהמעקה הלם בראשו. בשכבו חבול ראה בדמיונו מסדרון עם אורות לבנים וכל אורחי החתונה מגיעים אליו בזה אחר זה ומתחננים: "אנא, שחרר אותנו מהגופה השמנה הזאת" הקולות הלכו והתרחקו וכך גם הדמויות. שיסתדרו לבד. אני הולך ונעלם. מלמל אל עצמו ונדם.

 

"מה קורה? מי זה שוכב כאן בחושך?" פנה אליו עובד העירייה, שהגיע לאסוף את פחי האשפה עם שחר. "יחיאל, זה אתה?" הזדעק לאחר שזיהה את חברו. "מה, כבר זרקו אותך מהבית? בוא, אקח אותך איתי." הוא גרר אותו, נשא אותו והושיבו על המדרגה אחורית של מכונית הזבל שהמתינה ברחוב. אחר כך, פנה, שלף את עגלת הזבל מהכוך, כוון אותה מול מיכל האשפה של המכונית , שפך את תכולת הפח, רוקן הכל לתוך המיכל, מיהר להחזירו למקומו חזר בריצה, קפץ ותפס מקומו על המושב. הריחות המוכרים החזירו ליחיאל את צלילותו: איך הגעתי לכאן? שוב במקום שלי. הכל כאן ברור וידוע - שולפים, מכוונים, שופכים, מרוקנים, מחזירים למקום. לזבל אין טענות ורואים עולם. ממקום מושבו הוא אחז בידית המנוף וזעק לנהג "סע!"

 

הפיל התעורר בינתיים. מתח את החדק, ניער את עלי השלכת מעל לעורפו "מה זה? המקום המוזר הזה?" הוא שאל את עצמו. הציץ בחלונות המוארים שבבית ממול וגילה דמות כחלחלה ומעוגלת מניעה חמוקיה בלי הרף ."זו מתאימה לי מאד. מי חשב שכאן אמצא לי פילונת חיננית".

 

הוא הושיט את החדק ובתנועת הנפה עדינה אחז בה, ליטף אותה וקרב אותה אל ליבו. שפרה רחפה בחלום היישר אל זרועות הפיל. "על הגב, אני אוהבת לשבת מלמעלה!" היא צעקה אליו. והוא הזדרז להיענות לבקשתה. היא התיישבה בנוחות כאילו הכירה את המקום מאז ומתמיד. פשקה רגליים, זקפה גווה, הצמידה האגן לעור גבו המעובה עד שהרגישה בבשרו מתחכך בערוותה הלחה. הניעה את גופה בעונג אחורה וקדימה ובחגורת השמלה שבידה נופפה בעדינות בין אוזניו וכוונה אותו לדרכו. הוא השפיל ראשו בחן. מפעם לפעם הניף את חדקו הארוך  לאחור, נגע פה, ליקק  שם. וכך צמודים ותואמים צעד, צעד אחר צעדו בשבילים הוורדים שהיא ציירה למענם. עד האופק.
 
 
Kתחרות29
   
מפת העץ
מה שטוב עבורם / מסלול קצר לתחרות 65  
למחרת. ספור ארוך. לתחרות 023  
  תמיד אמרתי שלא כדאי להתחתן. הולכים לישון עם חתן שרית  
 נחמד כזה ג'יים  
 סיפור מבדר אודות יחיאל, שפרה (אחלה שמות) והפיל. 2142   
 עדיין לא סיימתי לקרא, אבל אשכח אם לא אגיד את זה כעת: ערפל  
 לשופטים- אנא תקנו: במקום "עפעפים" צריך כמובן להיות "ריסים" לתחרות 023   
 יתוקן 23. @__ ה ש י פּ וּ ט __@   
 023 - תוקן, בדוק בבקשה אם כפי שרצית. tia תִּיה   
 תודה לתחרות 023   
 מצטרפת להערותיו של ג´יים לגבי הזמנים והכתיבה. עירית בר  
 היא, הוא והפיל נויה  
מסכות מופשטות / למסלול הסיפור הארוך לתחרות 70  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום