רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

תאריך 30/06/2007 10:16:00
מאת הנרי גלוקסמן
נושא מסיפורי הדוד הנרי / סיפורי יוון - משחק על כל הקופה

סיפורי יוון - משחק על כל הקופה
  
מסיפורי הדוד הנרי

הנרי צבי גלוקסמן
 

 
הזמן – קיץ 1979, וחופשות סוף השבוע באי ספציה הפכו כבר לרוטינה מעצבנת ומעייפת.  מתוך הצוות המקורי של ששה איש  נסענו לאי ארבעה כי המתורגמן הנשוי היה טס לביתו בסלוניקי לסוף השבוע, והנהג היה חוזר עם מכוניתו למשפחתו ולרוב עובד בסופי השבוע בהסעות של קבוצת הכדורגל החביבה עליו.

בדרכנו לאי היינו מגיעים לאתונה, שהייתה מקבלת אותנו בחום מחניק ובאוויר מזוהם שהיה נדבק לגופנו, ויורדים לנמל פיראוס. שם היינו מצטיידים במזון ונכנסים לאכול את הסעודה האחרונה במסעדה החביבה עלינו, שתמיד היו לנו ויכוחים לגביה. הייתה מאווררת במאווררים ישנים וחורקים, על סרטי-דבקה שפוזרו במקום היו דבוקים דורות של זבובים בישי-מזל, הניקיון הכללי לא היה משהו, אבל האוכל היה משביע ולאחר התשלום נשארו לנו עוד כמה דרכמות בכיס.

החבורה שלנו הייתה מורכבת מג´קי המרוקאי מהיר-החימה, שימק הפולני עדין הנפש, יובב הקיבוצניק הסוציאליסט בנשמתו, שלושתם בשנות העשרים לחייהם, ואני – זקן השבט כבן ארבעים, המשמש להם כגננת. חבורה נחמדה בדרך כלל, מופרדת ומפולגת בכל נושא שבעולם, אבל בשעה שצל צילו של איום נראה באופק – מתאחדים כולנו כאיש אחד עד לסילוקה של אותה העננה – וחוזרים למריבות הרגילות.

בקשר למסעדה המריבה הייתה קבועה: מדוע דווקא מסעדה זו? אני בחרתי בה בגלל האוכל שבה, המחיר הנוח, ועוד לפני שהתביית בעולמנו המושג ´´take away´´ היו אורזים לנו כל מיני שאריות לדרך שהפה לא ישתעמם, חלילה, בדרך לספציה. הפולני, אנין הטעם, הזדעזע כל פעם מחדש מהזוהמה במקום ומהמלצרים הלא מגולחים עם הציפורניים השחורות. ג´קי טען שאוכל טוב וניקיון לא הולכים ביחד ואם הפולני רוצה אוכל נקי שילך ל"מק-דונלד´ס". ליובב כל זה לא היה אכפת כל עוד מישהו אחר שילם עבור הארוחה.

משם היינו פונים לספינה שהביאה אותנו לספציה ובהעדר איום חיצוני המריבות המשיכו בשעת משחקי השש-בש הנצחיים וגלשו לנושאים שלא הושלמו לפני כחודש-חודשיים... בספינה, "מאניה אקספרס", שהייתה מבקרת בכל האיים שבדרך,  הייתי נכנס לחדר האח"מים ומשתדל להרדם על ספסל למספר שעות.

באי ציפה לנו שיעמום, שאותו נהגנו להפיג, כרגיל, במשחקי השש-בש, במריבות ובשינה. בהתחלה, כשהגענו, התלהבנו מהדיסקוטק המקומי שהיה מלא בהמון סקנדינביות, שבגלל העיקרון השתזפו ללא בגדים.  הראשון שהתקרר הייתי אני, שהפכתי להיות אדיש לכל המסה הזו וכשהייתי הולך בחוף נזהרתי שלא לדרוך עליהן כאילו שהייתי הולך על ביצים. השני שהתקרר היה יובב, שניסה לשוחח אתן על בעיות ברומו של העולם ועל הסוציאליזם בארצות סקנדינביה וכל מענה שזכה לו היו מבטים מזוגגים ואדישים. השלישי שירד מכל העניין היה שימק, שהתנהג עמן בנימוס מופלג ובכבוד והבנות הגיעו למסקנה שהוא הומו. ואחרון, ג´קי, שאחרי מספר ניסיונות מוצלחים פסק: "שרמוטות", אך ליתר בטחון אסף כמה מספרי טלפון וכתובות כדי לשלוח לחברים שלו. בסתר לבנו ידענו שהוא רוצה להשוויץ בפני חבריו, אבל לא אמרנו דבר כדי שלא להרגיז אותו כי, כאמור, עדיף היה לא להעלות לו את הסעיף.

ואז ראינו אותה. דמות יוצאת דופן בין כל המסות של הנשים הסקנדינביות שהתהלכו ברחוב כמעט ערומות  ובין הנשים המקומיות, הלבושות בצניעות.  נראתה לנו אשה שיודעת מה רצונה, בנויה היטב, גבוהה, כבת 30, זקופה, יפה ללא איפור, שערה אסוף, הולכת ברחוב הליכה מהירה לסדר את ענייניה. כשראיתי אותה לראשונה עלה בדימיוני השפן מ"עליזה בארץ הפלאות". זה השפן שכל הזמן אץ-רץ מבוהל עם השעון הגדול בידו ותמיד יש לו דבר-מה לסיים ולסדר. במבט שני הבחנתי שהייתה מגיעה בהליכה מהירה, מסדרת את ענייניה בסניף הדואר, רוכשת את המצרכים שהיא צריכה וחוזרת כלעומת שבאה מבלי להבחין בנו או בכל אדם אחר שנקרה בדרכה. ג´קי התעצבן: "מה? אנחנו זכוכית שהיא מסתכלת דרכנו??!" והפולני הוסיף: "היא מתנהגת כמו הצארינה קתרינה". יובב החליט שאיתה הוא יוכל לדבר על סוציאליזם, אם רק יצליח להסב את תשומת-לבה. ואני? היה ברור לי שלאשה הזאת אי אפשר לפנות ולהתחיל שיחה סתם כך והתחלתי לחשוב כיצד למוטט את חומת ההסתייגות שלה ולכבוש את ליבה כי את לבי היא כבר כבשה.

בשבוע שלאחר מכן הצטרף אלינו לנסיעה מייק. קשה להגדירו. משהו בין סרסור לדבר עברה, עמיל מכס, סוחר, מתווך, ולמעשה עסק בכל עניין שניתן להזיזו ולהוציא ממנו מרשרשים. נסיעתו עמנו לאי לא הייתה כדי לשמש לנו לחברה אלא כדי לדאוג לעורו. בתחילת השבוע מכר למשקיעים מארה"ב איזשהו מגרש וכשהקונים המאושרים באו לבדוק אותו מצאו במקום בית קברות וכנסייה ישנה שתושבי המקום טיפחו באהבה. ואם לא היה מצטרף אלינו, היה נכרה קבר חדש באותו בית הקברות.

כשפגשנו את מייק באתונה לפני הנסיעה, ידענו שכל אותו סוף שבוע יהיה חוויה. הוא הכיר את כולם וכולם הכירו אותו. כשנכנסנו למסעדה והבעלים הבחינו בו מיד המנות נעשו גדולות יותר, טריות יותר ובאורח פלא גם זולות יותר. על הספינה התקבל בכבוד רב וכל הדרך סיפקו לנו קפה שחור ומיני דברי מתיקה. וכך גם באי עצמו. ברגע שראו את מייק היחס אלינו השתנה לטובה והשהייה הפכה לחגיגה אחת גדולה. באותה התקופה של טרם הטלפונים הניידים וקווי הטלפון הפרימיטיביים שיותר לא פעלו משפעלו, השמועה על העסקה שמייק ביצע עם בית הקברות  פשטה, וכדרכן של שמועות המתעצמות ככל שהזמן עובר כבר דיברו שמכר מספר איים שאינם קיימים או על מגרשים מתחת לפני הים. בכל אופן, היות והקונים היו אמריקאים, הייתה שמחה לאיד.

למחרת בבוקר סיפרתי למייק על אותה אשה מסתורית שרציתי להכיר. מייק האזין ברוב קשב, שאל שתיים-שלוש שאלות על המסלול שהלכה בו, והלך לברר. כעבור זמן קצר חזר עם מידע: בסניף הדואר שכרה תיבת-דואר וכשהיא רואה את ספינת הדואר נכנסת לנמל היא הולכת לסניף ובודקת אם הגיע דואר ובאותה ההזדמנות גם עורכת קניות בחנויות שבדרך. מייק חייך את חיוכו המקסים כשראה את מבט השאלה בעיני: "אל תדאג", טפח בחיבה על שכמי, "בקרוב היא תהיה שלך". האמנתי לו כי ידעתי שהוא מסוגל גם להוציא מים מסלע וחכיתי לראות כיצד יפעל הפעם. כשספינת הדואר נכנסה לנמל, מייק ניגש לסניף הדואר, שבר גפרור בתוך מנעול תיבת הדואר שלה והמתין בסבלנות.  הגברת הגיעה וכשניסתה להכניס את המפתח למנעול נתקלה בקשיים. מייק הציע באבירות את שירותיו הטובים ותוך שהוא עושה "מאמצים" לפתוח את התיבה התפתחה ביניהם שיחה שבסיומה הזמינה את כולנו לבקר אצלה בבית שם היא מתגוררת עם חבר, ג´ימי, ש"ישמח מאוד לחברתכם", אמרה בתקווה, מבלי לדעת שהיא נענית למעשה לתקוותנו, תקוותי.

אחר הצהריים הגענו כולנו לביקור. נכנסנו לבית נחמד, נקי ומטופח, שהיה בנוי בחלקו בכוך בתוך ההר, כך שחדר האורחים השתלב עם הכוך שבהר ויצר בית שנלקח מסיפוריו של עלי-באבא. בני הזוג קיבלו את פנינו בשמחה גלויה. היא, דורותי - תמירה ונעימה, ג´ימי – נמוך ממנה וצולע כתוצאה מתאונת דרכים בארה"ב וכנראה שנפגע לא רק ברגלו כי אם גם כמה איזונים במוחו נפגעו. לאחר התאונה החליט לפרוש מחיי העולם הזה ולכתוב את הפואמה הפדגוגית של כל הזמנים, אותה הוא כותב כבר שנה שנייה ונמצא עדיין בדף השלישי. הכין לעצמו מכתבה משופעת נוסח ימי הרנסנס או דוכן החזנים בבית הכנסת, והיה כותב בעמידה. דורותי נולדה וגדלה בקהילה מורמונית והתחברה לג´ימי במעין שליחות של רחמים. טיפלה בו כחלק מייעודה בחיים ולמעשה כל חייה סבבו סביבו.

הערב התחיל בצורה נחמדה. במהלכו יובב התנדב לרוץ לדירה שלנו ולהביא את כל המזון שהיה ברשותנו. שימק צעק אחריו שיביא גם כמה בקבוקי וודקה. למעשה, היו לנו רק בקבוקי אוזו, אך שימק, כעניין של מסורת פולנית מפוארת, התעקש לקרוא להם "וודקה". מייק לא פסק לעקוב אחר מבטי, שהיה כלל לא אדיש לדורותי. התפעלתי מהזריזות שלה, מהדרך שנעה בתוך הבית, מהאופן בו שמה את כוסות המשקה על השולחן, מהכל. נחתו בביתה חמישה איש והיא מיד השתלטה על המצב, בישלה לנו ארוחה נהדרת וניכר היה ששמחה מאוד על שג´ימי מצא חברה ונראה מאושר. והרי כל תפקידה בחיים הוא לעשותו מאושר. 

כאשר הסתכלתי על הזוג המאושר החלו להציף אותי מחשבות טורדניות, שאותן לא יכולתי, כמובן, לבטא בקול רם: "אני רוצה את האשה הזאת כפי שלא רציתי אשה מעודי, אבל היא נראית מאוהבת ומאושרת עם ג´ימי, אז איך משיגים אותה? והאם זה יהיה בכלל הוגן לנסות להפרידה מג´ימי? והאם זה בכלל יהיה אפשרי?" כולם היו עסוקים בשיחה ערנית על דא ועל הא, כשיובב מוצא סוף סוף אוזן קשבת לדעותיו הסוציאליסטיות וג´קי מספר בהתלהבות על כיבושיו האחרונים, ורק מייק, ששום דבר אינו חומק מעיניו, הבחין במבטי הקנאה שלי בג´ימי, שאותם ניסיתי להסיט ללא הצלחה יתרה, מסתבר. הוא חייך אלי חיוך מעודד, שלאמיתו של דבר כלל לא עודד אותי.

כשהמזון החל לתסוס בקיבות והאוזו החל להתפשט לכיוון המוח, מייק הציע בתמימות שאולי נשתמש בחפיסת קלפים, שכרגיל משמשת את בני הזוג למשחק הפסיאנס, למשחק "21" המסוכן. החלטנו שנשחק על העוגיות שדורותי זה עתה הוציאה מהתנור. תוך כדי משחק הבחנתי שג´ימי הוא כנראה מהמר לא קטן (מאוחר יותר אכן נודע לי שהפסיד בעבר את כל כספי הפיצויים שקיבל על התאונה). אני זכיתי במירב העוגיות וחילקתי אותן בין כולם. וכשהעוגיות נגמרו מייק הציע לעלות כיתה ולשחק על כסף ממשי. ללא היסוס שמתי על השולחן דרכמות כשלפתע ג´ימי אמר: "ואני שם את דורותי". הייתה תדהמה בחדר ולאחר רגע ארוך של דומייה מייק אמר כלאחר יד: "למה לא? זה הוגן". כולנו חייכנו חיוך של ספק הקלה ספק הלצה והמשחק החל. עד מהרה התברר לי שג´ימי מכיר את כל הטריקים במשחק. בכנות, לא היה אכפת לי להפסיד כי הערב היה נחמד ולמרות שהשארנו להם כמות רבה של מזון, שבלאו הכי היינו זורקים אותו בחזרתנו לאתונה, התחיל ג´ימי לקנטר אותי. כאיש שגדל במזרח התיכון הכבוד הוא עבורי ראשון במעלה, אך הבלגתי ושתקתי כדי לא לפגוע במארחים ובכלל, כל הסיטואציה נראתה לי הזויה. הרי לא מדובר כאן בנערת-ברים או בפרחה מסוג אחר, אלא באשת איש שחמדתי אותה לא לרגע, אלא להיות שלי עד סוף ימי.

תוך כדי המשחק שמתי לב, שחלק מהקלפים דהויים יותר וחלקם – פחות. הגעתי למסקנה, שהקלפים בעלי הערכים הנמוכים יותר הם יותר בשימוש. כך התחלתי לנצח אותו ובלי משים הרווחתי את כל כספי חזרה. עד שלפתע מייק אמר: "ג´ימי, זהו. הפסדת את אשתך". וג´ימי ענה בלי להניד עפעף: "נכון. מה שהוגן – הוגן. היא של צביקה". הושלך הס. הבטתי בדורותי. בקור רוח היא  שלפה מתחת למיטה מזוודה ישנה והחלה אורזת אט-אט. מייק העלה על פניו חיוך של נוכל ואמר לי בעברית: "אתה רואה? השגתי לך אותה". אני היחיד שלא הבנתי בדיוק מה קורה: "מה פתאום? הרי שיחקנו בצחוק", גמגמתי. אך ג´ימי אמר באבירות: "אצלנו באמריקה מי שמפסיד – מפסיד. היא שלך". לא מאמין למשמע אוזני הבטתי בפניו, שאמרו לי הכל. מעבר למסכה של אדישות  ראיתי דמעות נקבות בעיניו, כתפיו שקעו וכל גופו אמר תבוסה צורבת.

קמתי ממקומי, הסתכלתי על דורותי ואמרתי לה: "דורותי, אני מאוד מחבב אותך אבל אני נשוי". עזבנו את הדירה בחיפזון. בחוץ, הראשון שהתחיל להעביר ביקורת היה ג´קי: "מטומטם אחד!", פנה אלי "הייתי מלמד אותה לבשל את כל המאכלים המרוקאיים ולא היינו אוכלים את כל הזבל שאכלנו עד היום". שימק העיר בצער: "סוף סוף יכול היה להיות לנו בית נקי". יובב המעשי הוסיף: "יכולנו לחיות כולנו כמו בקומונה. חבל, היא בחורה טובה ומאוד קואופרטיבית". מייק, שהלך מאחורינו, מלמל לעצמו כל הדרך: "איזה מטומטם אני! איזה אידיוט! אני הייתי צריך לשחק קלפים ולהרוויח אותה".

למחרת דורותי ארזה את חפציה, נפרדה מג´ימי ונעלמה מחייו ומחיי.
 

 
   
מפת העץ
מסיפורי הדוד הנרי / רקוויאם לעוזב קיבוץ הנרי גלוקסמן  
מסיפורי הדוד הנרי / סיפורי יוון - משחק על כל הקופה הנרי גלוקסמן  
 הנרי יקירי, בסך הכל רצית כוס חלב שמעון מנדס  
 הפוך על הפוך הנרי גלוקסמן  
  מאירה  
 למאירה: שתי נקודות גדולות וחד משמעותיות על דברייך היפים! רפי אשכנזי   
 הושט היד וגע בם אבנר אברהם  
 הנרי יקירי, אולי לא הובנתי נכון שמעון מנדס  
 "שם הרי גולן" שורה מהשיר "כנרת" של המשוררת רחל. יועזר  
 קישור לשיר יועזר  
 סליחה, טעות. נסיון נוסף. יועזר  
 תענוג על כפל הלשון הנרי גלוקסמן  
 שמעון ידידי הנרי גלוקסמן  
 כרגיל, אנו מסכימים תמיד שאין בינינו הסכמה הנרי גלוקסמן  
 הנרי, צא מ"השמאלנות" והסיפורים נהדרים! רפי אשכנזי   
 רפי ידידי הנרי גלוקסמן  
 הדיעות שלך נותרו במאסף אבנר אברהם  
 סיפור מקסים גלוקסמן, מזכיר את המתרחש בבית הנשיא שלנו... רפי אשכנזי   
 אם הייתי כותב את הסיפור ... הנרי גלוקסמן  
האם אבו-מאזן זקוק לחזוק ? שמעון מנדס  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום