תאריך 26/07/2007 09:13:27
מאת שמעון מנדס
נושא הסהר האירני

  

הסהר  האירני
 
שמעון מנדס
 

 
קשה למוסלמים להשלים עם מצבם הנוכחי בהשוואה לעברם המפואר. התאור בשפה הארמית "מאגרא רמא לבירא עמיקתא", מתאר במדויק איך הם ירדו מפסגת העולם אל בור תחתיות. לא אחת אתה שומע בחברה הערבית, שאיש זה או אחר מתגעגע לדמות של גבור בדומה לזה של צלאח א-דין אל-איובי  -  גבור "קרב חטין" ומשחרר ירושלים. מן הסתם, אין הם תולים את ירידתם הערכית בעצמם, אלא במערב העשיר, המתקדם והמצליח.

פעם נהגו לומר אל תעוררו את הנמר הסיני הישן, אבל איש לא תאר לעצמו שיצטרך להשתמש במטבע לשון זו לגבי המוסלמים. כאשר התעוררו הסינים, הם הבינו שאת השינוי הפנימי אצלם יש לעשות מהר  -  המהפכה שהוביל מאו צה טונג. אבל ביחס לעולם החיצון, הם פעלו בסבלנות ובשכל רב. הסינים יכלו לקחת את הונג קונג ומקאו – בהליכה, ללא רובים וחרבות. אבל הם קבלו את הערים/מחוזות הללו בחזרה לידיהם במו"מ ארוך וממושך.

המוסלמים שמבקשים להחזיר את עטרתם לישנה, כרגיל עושים באמצעות החרב. הם מבקשים לחזור על תקופת התפשטות האסלאם, שנעשתה בכח החרב, ומכאן גם האימרה הידועה  "דין מוחמד בסיף", דהיינו, דתו של מוחמד בחרב. זה הרקע לתופעה ששמה אל-קאעידה. השם לכשעצמו מעיד על הגעגוע לעבר, והשאיפה לחזור אליו. בשפה הערבית פרוש המלה "קאעידה": בסיס, חוק,עקרון, אכסיומה וגם עיר בירה. למשל, עיר הבירה של הממלכה נקראה בשם "קאעידת אל-מלכ" (قاعدة الملك) = מקום מושבו של המלך.

השיא של נפילתו של האסלאם היה בנפילתה של הקיסרות העות´מאנית המוסלמית. ומייסד תורכיה המודרנית, כמאל אתא תורק (אבי התורכים) עוד הוסיף דלק למדורה, כאשר הפריד בין הדת למדינה; בטל את החובה של נשים להסתיר פניהן ברעלה; בטל את הכתיב הערבי של השפה התורכית, והפך אותו ללטיני. בקצור הפך את תורכיה למדינה חילונית.

הראשון שרצה להחזיר עטרה לישנה, היה השריף חוסיין ממכה, מייסד השושלת ההאשמית, אביו של המלך עבדאללה הראשון, מייסד הממלכה הירדנית. השריף חוסיין הכריז על מרד נגד התורכים, ושתף פעולה עם הבריטים, כדי לעזור להם להביס את השלטון הרקוב. בתמורה הוא בקש שבריטניה תסייע לו להקים ממלכה ערבית מוסלמית, על כל השטח שממזרח לסואץ. צריך לזכור שהשריף חוסיין נמנה על צאצאיו של הנביא מוחמד.

האינטרסים של בריטניה לא תאמו את שאיפותיו של השריף, ושתי המעצמות האירופיות בריטניה וצרפת חלקו את המזרח התיכון ביניהן. יצויין, כי עד לשנות השלושים של המאה שעברה, מצרים לא התעניינה בכלל בנעשה מזרחית לסואץ. חלוקת הטריטוריה למדינות שונות לא עניינה את מצרים. אבל עניינה גם עניינה את התנועה הלאומית הערבית. זו בקשה להגשים את שאיפותיו של השריף חוסיין. המעצמות דחו את הרעיון. ואז התנועה הלאומית התפצלה לשתיםץ החלק האחד תמך בקיום המדינות החדשות, בטענה שהערבים עדיין לא מוכנים לעצמאות מדינית. המדינות החדשות תהוונה את הלבנים שירכיבו את המדינה המאוחדת. לכן יש לבנות לבנים חזקות,כדי שהמדינה המאוחדת תהיה מעצמה. מנגד החצי האחר, טען לאחר שהמדינות תתחזקנה, הן תעדפנה את העצמאות הפרטית על האחוד המדיני.

בתוך הווכוח הזה בין שתי הגישות, נחת בקהיר ארכיאולוג מזרחן, שבא לחחקור את עתידו הכלכלי של האזור העשיר במדבריות. פרופ´ ג´יימס הנרי בריסטד, מאוניברסיטת שיקגו מצא שיש מקום להתפתחות כלכלית באגני ההקוות של נהרות הפרת החידקל והירדן מצד אחד. ומאידך, בקצה השני עמק הנילוס. הוא גם העניק לאזור הזה את השם "הסהר הפורה" (מהשפך של שאט אל-ערב, עולים צפונה בחצי סבוב, אזור צפון סוריה, וחלק מדרום תורכיה, ויורדים חזרה אל ארץ-ישראל, הדלתא של הנילוס ולמטה). כלומר שהמחקר חפש עתיד כלכלי לאזור רחב ידים, ומכאן גם נגזר השם: "הסהר הפורה".

מה שעשה ארגון "אל-קאעידה", הוא הבעיר את עקרונות האסלאם שוב בלב ההמונים. הארגון הזה הצליח במקום שבו נכשלו "האחים המוסלמים" במצרים, שגם הם רצו להגיע אל אותם יעדים. אבל אוסאמה בן-לאדן הבין שכדי להזיז דברים בכוון הרצוי לו, יש לאחוז בנשק. והארגון שלו אינו מכיר גבולות. הדרשות שלו הגבירו את התמיכה של הצבור הרחב בו. הגבולות של הטריטוריה המדינתית נמחקו. יש כמיהה לחזרה אל האוטנטיות, אל השבט, אל העדה, אל המשפחה הקרובה. הנסיגה מרעיון הלאומיות החילונית, מן המסגרת המדינית היא שמאפשרת את ההתפתחות הזו.

בין סוריה ולבנון אין הבדל, להוציא כמובן את הנוצרים בלבנון, שעדיין תומכים ברעיון ההפרדה. שהרי הם יודעים שלבנון נקרעה מסוריה למענם, בהשפעה צרפתית. עירק גם היא מפוררת בין העדות השונות: שיעים בדרום, סונים במרכז וכורדים בצפון. בסוריה האוכלוסיה מורכבת מנוצרים (10%), מוסלמים סונים (70%), והיתר שיעים, עלאווים ודרוזים. המדינה נשלטת על ידי מעוט קטן: העלאווים, שנשענים על הכח. סעודיה, גם היא מפוצלת בין שבטים. יש שבטים שהם לא עזבו את האסלאם הקדום  -  והם תומכים חזק בארגון "אל-קאעידה". ומנגד יש את השבטים התומכים במודרניזציה, ואלה נמנים על חוגי השלטון.

רק מדינה אחת היא יוצאת מן הכלל הזה, והיא ירדן. אותה ממלכה קטנה שתמיד ראו בה גוף מדיני מלאכותי, היא היציבה ביותר מבין כל המדינות הערביות. כי בירדן האוכלוסיה היא הומוגנית. יש שם רק סונים. אמנם האוכלוסיה מחולקת בין שבטי הבדואים, והאוכלוסיה הפלסטינית. אבל בירדן מן הרגע הראשון הצבור חונך על כך שיש מדינה ואין מסגרת אחרת. השוויון בירדן ניתן לפי עקרון הנאמנות לממלכה. כל מי שנאמן למדינה, יש לו את כל האפשרויות להיות שווה. אבל במשחק הכוחות האזורי ירדן אינה נלקחת בחשבון.

אירן שרואה את עצמה היום כמעצמה אסלאמית, שיש ביכולתה להחזיר לאסלאם את מקומו הנכון, וזה כמובן כולל את ירושלים. בנתה את חזבאללה בלבנון, כדי שישתלט על המדינה בבוא היום, מבחינה דמוגרפית. מנצלת את העובדה שהמשטר הסורי שהוא מעוט קטן זקוק לתמיכה באמצעים וכסף. וכך היא בנתה את "הסהר האירני", המורכב מאירן, עירק, סוריה ולבנון.

בעוד ש"הסהר הפורה" נטע הרבה תקוות של פיתוח וכלכלה בלב עמי האזור הערבים, הרי ש"הסהר האירני" נראה בעיני המדינאים הערביים-מערביים כאיום על משטרם. הסהר הערבי היה סהר כלכלי, ואילו הסהר האירני הוא סהר מהפכני הבא לשנות סדרי עולם, והוא מפחיד ומאיים לא רק על ישראל, אלא גם על כל שכנותיה. מי שקבע את מבע הלשון הזו "הסהר האירני", הוא פרופ´ אשר ססר ממכון דיין שבאוניברסיטת תל-אביב.


 
 
   
מפת העץ
מסיפורי הדוד הנרי / סיפורי סקנדינביה - לימונדה עם ג´ימי קרטר הנרי גלוקסמן  
הסהר האירני שמעון מנדס  
  כרגיל מענין ומוסיף דעת + סוריא  
 "הסהר האיראני" הוא רק משאת נפשם של האיראנים, אבל לא מציאות חזי -  
 לסוריא וחזי, כל תופעה היא חזיון..... שמעון מנדס  
 זה לא כמו שנראה על פני השטח חזי -  
 תודה מנדס על המאמר המושקע: את היווצרות המז´ התיכון רפי אשכנזי  
 תקופות ופרופורציות הנרי גלוקסמן  
 במקום להסתכל קדימה, הערבים חוזרים אחורה שמעון מנדס  
  שמעון קצת יותר על העלאווים בבקשה !!!! סוריא  
 הינה קישור עם כתבות בעברית על העלאוים חזי -  
  חזי תודה על הקישור אכן באינטרט .... סוריא  
 "הסהר האיראני" אבנר אברהם  
לא נסלח לעשירים עקת-העושק! שמואל ירושלמי  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום