רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

תאריך 28/07/2007 08:52:03
מאת הנרי גלוקסמן
נושא מסיפורי הדוד הנרי / סיפורי סקנדינביה - לימונדה עם ג´ימי קרטר

סיפורי סקנדינביה - לימונדה עם ג´ימי קרטר
  
מסיפורי הדוד הנרי

הנרי צבי גלוקסמן
 

 
בשנת 2002, בשעות אחר הצהריים, כשהימים החלו להתקצר, טיילתי לתומי ברחוב הראשי של אוסלו בדרך לתחנת האוטובוס, כשמבניין משרד החוץ יצא חברי, טורה, ששרת שם תחילה כצוער וכשקצת התקדם, קיבל תפקיד של מלווה אנשים חשובים מאוד. טוב, טורה הוא לא בדיוק חבר כי יש בינינו הפרש גילים גדול,  אך  כשאנחנו נפגשים מדי פעם או כשהוא מתקשר טלפונית, תמיד הוא מנסה להבין את הפוליטיקה המזרח תיכונית ואת חוסר ההיגיון שבה, וככל אני מנסה להסביר יותר כך הוא מבין פחות.

ציפיתי לשאלות הרגילות שלו, אך הפעם אמר שהוא בדרכו למלון "גרנד הוטל" לפגוש את נשיא ארה"ב לשעבר, ג´ימי קרטר. לא ידעתי על שהותו של קרטר בעיר ובכנות, לא הייתה לאף אחד המחויבות לדווח לי על כך, אך כשועל פוליטי ותיק לא התקשיתי להבין את סיבת שהותו בעיר. הוא עמד כנראה להיות חתן פרס נובל לשלום. אמנם זהות הזוכה נשמרת בסודי סודות, אך ניתן לנחש בדיוק של 90-80 אחוזים את השם שיגיע לגמר.

איך אפשר לנחש? זה מתחיל בסביבות חודש מרץ, כשמגיעות מכל מיני כיוונים רשימות של המלצות. ישנם שמות שחוזרים על עצמם כל שנה. למשל, מהשלולית המזרח תיכונית שלנו ישנה המלצה קבועה על מרדכי וענונו בגלל מלחמתו בחימוש האטומי, ועל הרב מיכאל מלכיאור על חלקו בהסכמי אוסלו וקידום ההבנה בין הדתות בישראל. פה ושם ישנו מועמד חדש, כגון סרבני הגיוס הישראליים שהיו בכלא, ומהמרחב הערבי צץ ועולה מדי פעם שם כלשהו. הרשימות עוברות ישירות למשרד החוץ הנורבגי וכאן מתחילות כבר כל מיני הדלפות, שגורמות לחרושת של ניחושים ולחצים. משרד החוץ מתחיל למחוק מועמדים כלשהם, תוך בדיקה מדוקדקת, לאחר שהיה ניסיון מאוד קשה כאשר אדולף היטלר עמד לקבל את פרס נובל לשלום בשנת 1939, או צריך לשים לב שבטעות לא יבחרו את החתן מקרב המתנגדים לשלטון בסין, כי זה קצת גדול מדי על נורבגיה.

תוך שאנו מתקדמים לכיוון המלון, שאלתי את טורה אם היה כאן לחץ אמריקאי. והוא ענה לי: "בוודאי" . יש להבין, שכמו החבר שלי משכם היה אומר לי: "הכול בוליטיקה", הפרס משתלב בדרך כלל עםמערכת השתדלנות והלחצים על וועדת המינויים היא קשה וכל מיני אינטרסנטים בוחשים בקדרה, החל מממשלת ארה"ב, דרך משרדי עורכי דין ויחסי ציבור, וכלה באינטרסים הלאומיים של הממשלה הנורבגית,
 
האינטרסים האמריקאיים. לא תמיד יש להם מה לומר לגבי מועמד זה או אחר, ואז נבחרת דמות ראויה באמת. כך אנו מוצאים, שהאמריקאים החליטו לתמוך במנהיג פועלים אלמוני בשם לך ולנסה וקידמו אותו בהיררכיה המהפכנית, הרבה מעל לטובים ומוכשרים ממנו. במה הוא קידם את השלום בעולם? איני יודע. כך גם נתנו מתנת-פרדה מהשירות הציבורי להנרי קיסינג´ר, אחרי שכל העולם ידע שהיה אחראי ישיר לפשעי מלחמה בוייטנאם ועמד מאחורי מהפכות שהעלו דיקטטורים צמאי דם באפריקה, אסיה ובדרום אמריקה. ואם נשיא ארה"ב קשור באיזה שהוא הסכם שלום, כגון הסכמי קמפ-דיוויד או הסכמי אוסלו - חייבים לתת את הפרס.

הכי תמוה היה בעיני שהפרס הוענק לאלי ויזל, שפעולותיו בענייני השואה עדיין אינן מצביעות על טיפול בשלום העולם. וכך הרשימה עוד ארוכה ארוכה, אך כשהתקרבנו כבר למלון הפסיק רצף המחשבות. ידעתי שדעתו של טורה אינה נוחה מחברי הוועדה שמחליטים על חלוקת הפרס,  אך כפקיד ממשלתי לויאלי הזכיר בדיפלומטיות שעל פרס נובל לספרות, המחולק בשטוקהולם השכנה, הגיל הממוצע של חברי הוועדה הוא שבעים ושתיים וברור שההחלטות שלהם בלתי מתקבלות על הדעת - בתקווה שאבין את הרמז

כשנכנסנו למלון המתנו שג´ימי קרטר יירד אלינו בדרכו לכנס. מלון "גרנד הוטל" ידוע כמלון שמשמר את פאר העבר והתאכסנו בו כל מיני מלכים ורוזנים ושאר שועי עולם. חברי טורה הזמין מים מינרליים ואני, בגחמה של שנייה, הזמנתי לימונדה, למרות שיכולתי להזמין כל משקה שבעולם.

תוך המתנה שאל אותי טורה מה דעתי על ג´ימי קרטר. היה חשוב לו לשמוע את התרשמותי האישית מקרטר. ידעתי על פעולותיו במסגרת "מרכז קרטר", שהקים באטלנטה כי תקופתו של קרטר היא טרם זמנו. הסברתי לו שבאופן אישי חיבבתי את קרטר כי הוא הגיע מן החקלאות (הייתה לו חווה חקלאית), אלמוני למדי, בעל תודעה סוציאלית מפותחת, היה קצת מרוחק מאילי ההון והאינטרסים הכלכליים שלהם, ובכלל – היה בדרך הנכונה. הוא גם הקים את משרד החינוך הפדרלי. יש לי פינה חמה בלב על הדרך שבה הפגיש את סאדאת ובגין והצליח להביא להסכם שלום בין המדינות. חיבבתי אותו גם על שהעלה לסדר היום את האפשרויות להשגת אנרגיות חלופיות וגם טיפל בענייני איכות הסביבה, שהחלה באלסקה.

לאחר מכן דיברנו על ההפיכה באירן וגם על משבר בני הערובה שם ודרך ניהול המשבר. קרטר הצליח לפתור את המשבר לאחר שהחליט לא להאזין לעצות אנשי הפנטגון, שדחפו להרפתקה צבאית מיותרת. לסיכום ציינתי שהוא לא היה חזק מספיק ועל חורבותיו החלה תקופת תאצ´ר ורייגן, ששינו את פני העולם בתיאוריות הכלכליות שלהם.
 
שומרי הראש התחילו להגיע ללובי ולתפוס עמדות ואחריהם ירד אלינו ג´ימי קרטר. הערתי לטורה שמעניין שאנשי פרס נובל מגיעים עם אבטחה כבדה. קרטר נראה צעיר מגילו המתקדם, נראה שהיה ג´ינג´י בצעירותו, נמוך קומה יחסית למקובל לאחרונה בין נשיאי ארה"ב, וכשלחץ את ידי הבחנתי שכף ידו אינה פורציונאלית ומאוד רחבה וכבדה יחסית לממדי גופו. מיד אפשר היה להבחין שניצב לפניך פוליטיקאי משופשף, שמתאמן בלחיצות יד, מבט העיניים נתלה בך כאילו הייתה באותו הרגע מרכז העולם. ומיד עובר לבא אחריך וכל תשומת ליבו נתלית בו. תוך רמז ברור לך שאתה רק בן תמותה וזמנך עבר ובלחיצת היד ובתשומת הלב שנתן לך למספר שניות קיבלתה תמורה מלאה  לקול שאתה חייב לספק לו בבחירות הקרובות.

אנשי הבטחון הודיעו בקשר שמר קרטר מוכן לנסיעה וצריך להביא את צי הלימוזינות וכך נותרו לנו חמש דקות של חסד. קרטר מיד לקח את רשות הדיבור והתעניין אצל טורה מי אני בדיוק ומה מעמדי. טורה גמגם שאני ישראלי ושלמעשה גרמתי שהשיחות להסכמי השלום בין ישראל לפלסטינאים יתחילו באוסלו. קרטר שאל לדעתי על הסכמי אוסלו ועניתי בעדינות שההתחלה הייתה טובה, הרעיון היה טוב, אך ההמשך והביצוע היו מאוד כושלים. שוב הבחנתי בקרטר את הפוליטיקאי המשופשף שמסכים עמך מיד ועל אותם יסודות הוא בונה את התזה שלו. סיפר שהוא ידיד טוב של יאסר עראפת ,  התנגד בזמנו למלחמה הראשונה בעירק ושהוא מבקר הרבה ברשות הפלסטינאית וגם עמד בראש ועדה בינלאומית לבדיקת הנוהל התקין בבחירות שם.

לפי אותו מתכון של פוליטיקאי, התחיל להביע את דעותיו האישיות (כי הרי משלמים לו בשביל זה) לגבי ה"אפרטהייט" כלשונו במדינת ישראל ושישראל שולטת באופן לא חוקי על טריטוריות פלסטינאיות. אפשר לכנות זאת כנאום בחירות רגיל בפני קהל אוהד פלסטינאים.  טורה, שישב בצד בשקט, התחיל לחוש שהשיחה המנומסת על כוס לימונדה מתחילה לגלוש לפסים לא סימפטיים והציע, כפי שלימדו אותו בקורס לדיפלומטים, שנתקדם לכיוון היציאה של המלון כי מן הסתם מחכים לו שם אוהדים שמבקשים לברך אותו.

לגמתי לגימה אחרונה מכוס הלימונדה, שממומנת על ידי משלם המיסים הנורבגי, והערתי לכבוד הנשיא לשעבר, שאם נתייחס לתיאוריה שלו, הרי לפי אותו ההיגיון עליו להחזיר את חוות הבוטנים הגדולה שלו לידי האינדיאנים שלהם שייכת הקרקע. חיפשתי את הנחש שהקיש את טורה בעכוזו. הוא קפץ ממקומו והציע שמר קרטר ייצא החוצה לקהל שהמתין לו ולמכוניות וסינן מבין שיניו בנורבגית: "אתה נשאר פה עם הלימונדה שלך!"
 

 
   
מפת העץ
מסיפורי הדוד הנרי / רקוויאם לאוריינט אקספרס הנרי גלוקסמן  
מסיפורי הדוד הנרי / סיפורי סקנדינביה - לימונדה עם ג´ימי קרטר הנרי גלוקסמן  
 הבהרה הנרי גלוקסמן  
 גלוקסמן היקר, הע\ארה בהחלט במקום, עכשיו אני רגוע יותר... רפי אשכנזי   
 צבי גלוקסמן דמון ראניון הישראלי ms  
 למאיר שלום הנרי גלוקסמן  
 השלולית זה העיקר ms   
 השלולית זה הדבר החשוב ms  
 למאיר שלום הנרי גלוקסמן  
 הנרי היקר בא נחליף נושא ms  
 גלוקסמן, יפה עמדת מול הפרזידנט, יש כוח לך! רפי אשכנזי   
הסהר האירני שמעון מנדס  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום