רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

תאריך 11/08/2007 11:19:17
מאת הנרי גלוקסמן
נושא מסיפורי הדוד הנרי / סיפורי יוון - הלנה

סיפורי יוון - הלנה
  
מסיפורי הדוד הנרי

הנרי צבי גלוקסמן
 

 
את הלנה הכרתי באופן אקראי בשנת 1980. המעביד שלי, ששמו האמצעי היה "חסכן" או "קמצן", היה מרכז את כל הנסיעות שלי ברכבת ודוחס אותן לתקופה מצומצמת.  היה קונה עבורי כרטיס חודשי, שכלל גם שימוש במחלקה הראשונה, וגם כך לא יצא מופסד.  סוף שבוע אחד, כשהכרטיס היה עדיין בתוקף, החלטתי לנסוע מאתונה לעיר פטראי ומשם, באותו המחיר, במעבורת לברנדיזי שבאיטליה וחזרה, ולו רק כדי לזכות בארוחה איטלקית טובה ולקנח ביין מעולה. כך מצאתי  עצמי בתחנת הרכבת  של פטראי בתוך תא במחלקה הראשונה.

הייתי היחיד בתא והתרווחתי לי בהנאה רבה על המושב המרופד, מתכונן לקרוא ספר טוב.  לפתע הופרעה שלוותי. לתא נכנסת במרץ צעירה ובעקבותיה שני סבלים מיוזעים שהכניסו לתא 4 מזוודות כבדות, הודו לה בחביבות על תשר נדיב והסתלקו לדרכם. הבטתי בשותפתי לתא. נראתה בתחילת שנות העשרים לחייה, גבוהה, לא יפה במיוחד, חמורת-סבר, לבושה בשמלה פרחונית שניכר שנתפרה בעבודת-יד, ילדה טובה יוון. "לא מעניינת", החלטתי, ושקעתי בקריאה.  לאחר רגע - שוב הפרעה. נכנס הכרטיסן. גבר נמוך וכרסתן בשנות החמישים, שהחליף מלות ברכה חמות עם הבחורה וללא בושה נעץ בי מבט חודר כבודק בקפדנות האם אני חברה מספיק מכובדת לבחורה.

הרכבת עוד לא הספיקה לזוז מהתחנה כשנשמעה מהומה בתא הסמוך. שמעתי קללות בשפה האנגלית ואת קולו של הכרטיסן שעונה ביוונית, גם כנראה לא באדיבות יתרה. הבחורה  ואני קמנו כאיש אחד וניגשנו לבדוק את פשר המהומה. בתא ראינו שישה צעירים מאנגליה, בשנות העשרים לחייהם, קצת שיכורים, עטופים בצעיפים של איזו קבוצת כדורגל אנגלית וכנראה היו בדרכם אל משחק או ממשחק של הקבוצה שלהם. הויכוח היה על שהכרטיסים שבידם היו למחלקה השנייה. טענת הצעירים הייתה, שמחלקה ראשונה ביוון היא לא יותר מאשר מחלקה ז´ ברכבת בהודו והם לא מוכנים לעבור למחלקה השנייה, שהיא ברמה הרבה יותר נמוכה מזו. הנערה לבשה סבר פנים חמור, ביקשה את סליחתו של הכרטיסן, ובאנגלית צחה הסבירה לפרחחים שהם אורחים על אדמת יוון וכמובן שהם מתקבלים בברכה, אך עליהם לכבד את הכנסת האורחים היוונית. כנראה שהיא גם קראה באיזה שהוא מקום את האמרה המיוחסת לאל קאפונה שדבריו נשמעים משכנעים יותר בזמן שמאחורי גבו נמצא אקדח טעון,  לכן הסבירה להם ללא כחל וסרק שהרכבת לא תצא לדרכה לפני שיורידו אותם ממנה והם יוכנסו למעצר וכשיתפכחו מהשכרות יגורשו במעבורת הראשונה חזרה לאיטליה. דברי הטעם האלו חדרו מבעד לענני האלכוהול ומיד השישה התפנו למחלקה השנייה תוך שהכרטיסן מודה לגברת על עזרתה.

כשחזרנו לתא, הגברת התיישבה מולי, פניה הנוקשות לבשו רוגע ובחיוך מקסים, ששינה לחלוטין את הבעתה,  אמרה לי: "ילדים חמודים. החיים שלהם יותר קלים מאשר אצלנו ביוון". היות והיינו רק שנינו בתא, כיבדתי אותה  בשוקולד שלקחתי אתי לדרך והיא כיבדה אותי בקפה שהביאה עמה והתפתחה שיחה על הספר "זורבה היווני" שהיה עמי. היא נכנסה לצדדים הפילוסופיים של הספר, העמיקה בניתוחו כמבקרת ספרות, ובתוספת לאנגלית הרהוטה ששמעתי קודם מפיה הבנתי שלפני יושבת בחורה משכילה. משפט אחד זכור לי: "הספר אמנם הוסרט, וגם המוזיקה זכתה להצלחה רחבה, אבל זורבה אינו טיפוס יווני אמיתי. הוא מכרתים. יווני אמיתי לא ישתמש בכסף שקיבל כפיקדון. זה לא מתאים לנו, היוונים". החלטתי שהיא לא רק משכילה, אלא פטריוטית אמיתית.

כעת לא נותר לנו אלא לערוך הכרות רשמית. הושטתי את ידי ואמרתי את שמי. לחיצת היד שלה הייתה חזקה והחלטית: "הלנה", הציגה את עצמה. היא סיפרה לי  שאביה עבד בבית דפוס ועכשיו הוא פנסיונר ואמה עוסקת בתפירת שמלות כלה ומדי פעם היא נוסעת לאיטליה להביא משם בדים וקישוטים.

תהיתי על טיבה של היווניה שפלשה ל"תאי" כי היה כאן דבר מה מוזר שלא התאים למה שהכרתי ביוון. בחורה בגילה, אם היא רווקה, נוסעת בקבוצת נשים או בליווי בן או בת משפחה ששומרים על הסחורה... ואם היא נשואה, למה לכל הרוחות היא נוסעת לבד ברכבת?! תפקידה לשבת בבית, לעשות ילדים ולדאוג שבעלה יהיה מאושר. ואם בכל זאת היא צריכה לנסוע ללא בעלה, עליה לקחת את אחד הילדים או אחד האחים של בעלה כליווי.

יותר מאוחר נודע לי שהכרטיסן היה זה שהשגיח עליה מטעם המשפחה.

בתחנת אתונה נפרדנו. שני סבלים חסונים הגיעו לקחת את מזוודותיה. מסרה לי כרטיס ביקור ממנו הבנתי שהיא מתרגמת במקצועה וכששאלתי הבהירה שהיא מתמחה בתרגום ספרות טכנית, בעיקר בהוראות שימוש למכונות שונות. מסרתי את הכרטיס למתורגמן שלנו ושכחתי מהלנה.

כעבור כחודש המתורגמן הודיע לי שהוא מסר מספר עבודות להלנה והתרגום שלה מעולה. במקרה שלנו, השתמשנו בכל מיני מכונות, שכראוי לקומבינה הישראלית חיברנו בין חלקיהן, וכמובן שלא היו מדגם סטנדרטי. כמו כן, היינו צריכים גם לחבר למכונות הוראות בטיחות ואחזקה. לצורך זה הלנה הייתה צריכה לנסוע אתנו לשבוע שלם לאזור סלוניקי ולשהות עמנו פיזית במפעל. כאן המתורגמן אמר שישנה בעיה: "ילדה טובה יוון לא נוסעת לבד לשבוע שלם ללא השגחה של קרוב משפחה". מבחינתי לא הייתה בעיה. אמרתי: "או. קיי. נשלם גם כרטיס למלווה". "זה לא מספיק", אמר המתורגמן, "צריך לבקש את רשות הוריה". כיצד עושים זאת? הפשרה נמצאה לאחר שהלנה הציעה שאני אגיע לבית הוריה ואקבל את אישור המשפחה, ושנבטיח לה חדר לבד במלון מכובד. ערב אחד, יחד עם המתורגמן ואשתו שהגיעה גם היא לביקור, הזדמנו לבית הוריה של הלנה בפרבר של אתונה. מצויד במספר בקבוקי אוזו לחברה הגברית וקופסת שוקולדים לאם המשפחה הגענו לבית הוריה.

הלנה היא הבכורה מבין ארבעה ילדים, שיתר השלושה הם בנים. אבי המשפחה, שהיה בסביבות גיל 45 נראה זקן מגילו, ידיו רועדות ונראה היה שכל תנועה קשה עבורו. הסתבר, שבגיל 15 החל לעבוד בבית דפוס שהדפיס בעיקר עיתונים. הקירבה לעופרת, שהייתה אז בשימוש בענף הדפוס, גרמה לו למחלות ומזה כשנתיים כבר לא מסוגל לעבוד ונהנה מהכנסה צנועה, שרובה מושקעת בתרופות. אמה של הלנה, אשה עגלגלה, חייכנית ואופטימית ללא תקנה, נעה בזריזות למרות עודף המשקל הניכר, פתחה לעצמה עסק קטן לתפירת שמלות כלה ורואה ברכה בעמלה. כשילדה את הלנה הייתה בערך בת 17 והחליטה שלהלנה יהיה גורל אחר ולא תתחתן ותלד ילדים בגיל כל כך מוקדם. דאגה להציף את הילדה בספרים ושמה דגש על לימודיה. גם לא נתנה לה את ההכוונה הנשית. לא קנתה לה בובות או כל צעצוע "נשי" אחר וגם לא תפרה עבורה נדוניה. כשהלנה הגיעה לפירקה כמעט שלא היו לה מחזרים. אפשר היה לספור אותם על אצבעות כף יד אחת.

במהלך שהותנו בבית הוריה של הלנה הצטרף אלינו חבר ילדות של אבי המשפחה, שגם הוא עבד בבית הדפוס וגם הוא חלה. אשתו נפטרה מספר חודשים לפני כן מסיבוכים שנגרמו ממחלות שמקורן בעופרת מאחר שעבדה באותו בית דפוס, והשאירה אותו מטופל בשלושה ילדים מתבגרים. מהשיחה ביניהם הבנתי שמאז מות אשתו הוא בא לבקר אצלם מדי יום ביומו. "כנראה מגיע לאכול ארוחה חמה ביום", חשבתי לעצמי ברחמים.

אחרי שקיבלתי את רשותו של האב וברכתו ביקשתי ממנהל החשבונות להכין לנו כרטיסים  לסלוניקי ולהזמין חדר במלון "אלקטרה" עבור הלנה. כעבור מספר שעות, מנהל החשבונות אמר לי שהלנה ביקשה שזה יהיה חדר עם מטה כפולה ומזרון רחב אחד ולהזמין עוד כרטיס טיסה הלוך ושוב על חשבונה. לתומי חשבתי שהאב החשדן החליט בכל זאת לצרף שמירה לבתו. כשעלינו למטוס מאתונה לסלוניקי ראיתי שהלנה התיישבה ליד גבר נחמד ולא יכולתי שלא להבחין בחיוך רב-המשמעות שהחליפו לרגע ביניהם. במשך כל זמן הטיסה הלנה התנהגה  כאילו האיש זר לה, כי לעולם אי אפשר לדעת מי צופה... הרגשתי שאני גלגל מיותר בעגלה, אך הסקרנות בערה בי. "במקרה" פתחתי בשיחה עם הבחור בניסיון נואש להוציא ממנו ולו שביב של מידע, אך לשוא. כשירדנו מהמטוס כל אחד מהם נסע בנפרד למלון "אלקטרה". לפני שנפרדתי מהלנה הערתי: "אני מניח שהערב תהיי עסוקה", והיא השיבה, מחייכת אלי את חיוכה היפה: "מאוד!".

השבוע עבר ללא טרדות מיוחדות כי רוב הזמן הלנה הייתה עם הבחור, ואם היינו יוצאים לאיזה בילוי או ארוחה או לשבת באיזו טברנה, תמיד היה אחד מאתנו יוצא אתם, כך שהבחור עשה רושם שהוא שייך לנו ולא לה. התיידדתי עם החבר של הלנה, שהיה מבוגר ממנה בכעשר שנים. בשפה עדינה הייתי מכנה אותו כמרחף, חי על פלנטה אחרת, אך איש חכם מאוד ונעים שיחה, בעל ידע עצום בכל נושא שדיברנו עליו, עובד כספרן בספריית האוניברסיטה של אתונה.

באחת השיחות שאלתי את הלנה לפשר המשחק המוזר. תשובתה הייתה שאמה יודעת מכל העניין ותומכת בה ומגינה עליה, אך אביה, שהוא אדם מאוד הגון ונוצרי טוב, שמרן בדעותיו, לא יקבל ברוח טובה התנהגות כזו. כששאלתי: "מדוע אינך נישאת לו?" השיבה לי בפשטות: "בגלל התחייבויות משפחתיות וחברתיות. אני מיועדת להינשא לחבר של אבי ומחויבת לטפל בשלושת ילדיו. בנוסף, כבתו הבכירה של אבי נופלת עלי האחריות לטפל גם בשלושת אחי הקטנים וגם לדאוג למטלות הבית במקום אמי, שמטפלת בבעל חולה ומנהלת עסק". רק אז הבנתי את פשר ביקוריו היום-יומיים בבית משפחתה של הלנה.

כעבור חודשיים הוזמנו לחתונתה של הלנה. טקס צנוע למדי בכנסייה המקומית. לאחר הארוחה החגיגית נפרדתי ממנה תוך שהיא חצי בוכיה : "אתה בשבילי כמו אבא". באותו רגע חשבתי על אותו החתול שנתנו לו לשמור על השמנת...

כעבור עשרים ושש שנים, בשנת 2006, ביקרתי באתונה ותהיתי מה עלה בגורלה של הלנה. לא זכרתי שם משפחה או שם רחוב, פרט לשכונה, וכל מה שיכולתי לשאול הוא על תופרת שמלות כלה. הצביעו לי על שני קשישים שישבו בבית קפה סמוך –  אביה של הלנה ובעלה. נראו בכארבעים  שנה מעל לגילם הכרונולוגי וכמובן לא זיהו אותי. הסתכלו עלי במבט סתום,  וכנראה שעוררתי חשד מסוים כששאלתי על הלנה ועל מקום המגורים כי כעבור מספר דקות נעצרה לידי מכונית משטרה והשוטר שאל בנימוס במה הוא יכול לעזור לי. הסברתי שאני מכר ותיק והייתי בחתונתה. רק אחרי שמסרתי לו פרטים נוספים חייך והציג עצמו כאחיה של הלנה.  באדיבות שלף טלפון נייד, חייג ונתן לי לדבר עם מזכיר החברה שבה הלנה נמצאת.

אחרי מספר מילות נימוס ולאחר שהזדהיתי בשמי הסתבר לי שאני מדבר עם הספרן שהיה עם הלנה בסלוניקי. הזמין אותי לבקר אצלם בחברה על תקן של מכר ותיק והעביר את השיחה להלנה. הסברתי שזמני מאוד מצומצם אבל אשמח לכוס קפה. הלנה אמרה לי שכאישה נשואה והגונה אין זה מקובל שתיפגש לבד עם גבר. עניתי לה בבדיחות הדעת: "נשואה – אולי, אבל הגונה – איפה ואיפה?!"  הלנה סיננה קללה ביוונית, שהייתי מעלה סומק בפניהן של הזונות הותיקות בנמל פיראוס.

כעבור כשעה מצאתי עצמי בפתח בניין ברחוב ראשי באתונה שבקומת הקרקע שלו חנות מפוארת לשמלות כלה ואביזרים שונים, בסמוך - חנות גדולה שמתמחה בהסרטות של אירועים, ומהצד השני של הרחוב - מספרת נשים מפוארת. כשעליתי לקומה השנייה, שם היו המשרדים, הסתבר לי שהלנה הקימה אימפריה קטנה שכללה, מלבד מספרות, חברות הסרטה וצילומים, חברת קייטרינג, ובין לקוחותיה נמנו בעיקר אנשי השגרירויות הזרות  ועובדי משרדי ממשלה. אבל הלנה נשארה אותה הלנה יווניה ששמרה בקנאות על המסגרת המשפחתית. כל בוקר הייתה קמה, מטפלת בבעלה ובאביה ויוצאת לאתונה ובסביבות השעה 2, אחד מהבנים היה מחזיר אותה לביתה ושם הייתה מכינה לאביה ולבעלה ארוחה דיאטתית מיוחדת. לאחר תנומה קלה היא מטפלת בכל ענייני המשפחה, שהתרחבה מאוד, ובנוסף נולדו לה שלושה ילדים, שגם הם כבר נשואים, ויש לה נכדים. כל המשפחה קשורה, בצורה זו או אחרת, לעסקים שלה ואם מתעוררת בעיה במשפחה – הלנה היא זו שמטפלת  בבעיות. היא תפסה, למעשה, את מקומה של אמה, שכל יום משעות הצהריים עד מאוחר בלילה  חייבת לטפל בלקוחותיה - הכלות המאושרות.

לפני שנפרדנו הערתי שמחלת העופרת היא מחלה מאוד קשה שפוגעת באברים שונים בגוף ועלולה לפגוע גם בתפקוד המיני. ואכן, כשפגשתי את אביה ואת בעלה ראיתי עד כמה המחלה פגעה בהם. כשהלנה התחתנה היא בוודאי ידעה שיתכן ולא תוכל ללדת ילדים מבעלה. היא חייכה את החיוך שזכור לי מהרכבת, והצביעה על הספרן...

אם עד עכשיו הערכתי את שפע הידע שלה, את מומחיותה בתחום התרגום ואת היכולת העסקית שלה, הרי שעתה הבטתי בה באור חדש. היה אצל הלנה מאבק בין האשה המודרנית לבין מה שהחברה השמרנית ציפתה ממנה. בשלב מסוים היא נכנעה לדרישות החברה, אך בדרכה שלה.

 
   
מפת העץ
משקפת שדה / טור שבועי - פחד יורם המזרחי  
מסיפורי הדוד הנרי / סיפורי יוון - הלנה הנרי גלוקסמן  
 אין אפוטרופוס על העריות שמעון מנדס  
 הפתרון היחיד? גל  
 גלוקסמן במיטבו, סיפור יפה ומהנה... רפי אשכנזי   
 הנרי היקר רפי גטניו  
 רפי גטניו ידידי, התודה לך הנרי גלוקסמן  
נפלאות הכתר ושמלת הסאטן השחורה. פרק רביעי סוריא  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום