תאריך 30/08/2007 09:42:29
מאת שמעון מנדס
נושא "בבל" ו"ציצרו" - פרשיות ריגול

  

"בבל"  ו"ציצרו"  -  פרשיות ריגול
שמעון מנדס
 

 
אמצעי הריגול השונים השתכללו מאד בעולם מאז מלחמת העולם השניה, מ"אזניים לכותל" ועד לשימוש בלוויינים. אבל האמצעי האמין ביותר הוא הריגול האנושי (יומינט = Human Intelligence), במיוחד כאשר האיש הוא שלך. המידע כשלעצמו, חשוב ככל שיהיה, הוא אינו מספיק. זיהוי הכוונות של האוייב הוא הוא הדבר החשוב ביותר, ואת זה יכול לספק רק האיש שלך שחי בשטח וחי את השטח. כאלה היו אלי כהן ז"ל בדמשק, וזאב גור-אריה ז"ל בקהיר. שניהם נתפשו כתוצאה ממחדלים שלנו. אבל זה לא הנושא.

הפעם נעסוק בשתי פרשיות ריגול שהתרחשו במרחק של 30 שנה האחת מן השניה. "פרשת ציצרו" שהתרחשה בטורקיה בשנת 1943; ו"פרשת בבל" שהתרחשה באנגליה ב-1973. במרכז שתי הפרשיות עמדו שתי מדינות שהיו אז במצוקה. האחת ידעה היטב על מצוקתה (גרמניה) והשניה לא הכירה בכלל בתנאי מצוקתה (ישראל).

במלחמת העולם השניה, טורקיה  וספרד אמצו לעצמן מדיניות של נייטראליות בין גרמניה לבין בנות הברית. כיון שאנקרה ומדריד אכלסו שגרירויות של מדינות אויבות, בשתי הערים שרצו מרגלים רבים, ופעילות הריגול בהן היתה  ענפה  ומגוונת מאד.

בשנת 1943, כאשר היה ברור כבר שגרמניה עומדת להמחץ בין שתי מתקפות ממזרח על ידי הרוסים, וממערב על ידי בנות הברית, משרתו האישי של השגריר הבריטי באנקרה החליט לעשות למען עתידו אחרי המלחמה. אליאס בזנה (Elysa Bazna), טורקי יליד אלבניה, היה משרתו האישי של השגריר הבריטי סיר היו נצ´בול-הג´יסן  (Sir Hughe knatchbull-Hugessen). סדורי הבטחון בבית השגריר היו לקויים, במיוחד לאור העובדה שהשגריר נהג להביא לביתו מסמכים מסווגים.

אליאס, שהגרמנים העניקו לו את הקוד "ציצרו", נפגש עם נספח מן השגרירות הגרמנית, והציע לו צלומים של מסמכים מסווגים בתמורה לתשלום כסף. הגרמנים תחילחה הססו, אבל אחר כך הסכימו לעסקה שהציע להם "ציצרו". הוא סיפק להם מסמכים על המבצעים הצבאיים שעמדו לנקוט בנות הברית נגד גרמניה. מבצעים שעליהם סכמו מנהיגי שלוש המעצמות, צ´רצ´יל, רוזבלט וסטאלין, להמשך המלחמה כדי להכניע את גרמניה.

כל המידע שאליאס סיפק לגרמנים היה אמיתי ומקורי, כולל המידע על הפלישה לנורמנדיה שבצרפת, ואשר כונתה בקוד "מבצע אוברלורד". אלא שגרמניה לא השכילה להפיק תועלת מן המידע שהזרים לה "ציצרו". גרמניה חששה מפני הכוונות המסתתרות מאחורי הזרמת המידע השופע,  ממקור מקורב מאד לממשלת בריטניה. ומצד שני המנהיגות של גרמניה הצבאית והפוליטית כבר היתה בראשית התפוררותה; לא רק המפנה לרעתה בחזית, אלא גם נסיון המרד של גנרלים בהיטלר  -  גרמו לכך.

בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת, לאחר מלחמת ההתשה, נכנס הד"ר אשרף מרוואן לשגרירות ישראל בלונדון, ובקש להפגש עם נציג המוסד. בפגישה הציג את עצמו ואמר שהוא מוכן להעביר לידי ישראל מידע חיוני בתמורה כספית נכבדה – לפי הפרסומים בעתונות הוא בקש סך של 200 אלף דולר עבור כל פגישה בלונדון, שבה הוא ימסור את המידע שברשותו. תחילה האיש נדחה. אבל אחר כך, גם כאשר הסכימו להפגש עמו, לאיש שנפגש אתו היו הסוסים ביחס אליו.

בפגישה השניה שוב חזר האיש על הצעתו, ובנוסף לכך הוא היתנה, שהאיש שיעבוד מולו יהיה קבוע, כי אין ברצונו להחשף יותר מדי. בראשית הדרך האיש נבדק היטב, וכל מידע שהוא מסר אומת בהצלבה עם מקורות אחרים. הסוכן המצרי העביר צילומים של מסמכים מסווגים על נסויונות רכש של מטוסי קרב ומפציצים, שהרוסים לא הסכימו לספק למצרים. הוא העביר מידע על פעולה או שתים שאנשי אש"ף עמדו לבצע בנציגויות ישראל באירופה – ובזכות המידע המוקדם ישראל הצליחה לסכל את הפעולות הללו. מבלי להאריך, האיש תאר בנתונים שהעביר את הצבא המצרי, כגולם שאינו מסוגל לעשות דבר, ובריה"מ מסרבת להעניק  למצרים את הנשק האופנסיבי הדרוש לה, כדי לתקוף את ישראל.

הפגישה האחרונה שאליה הגיע אשרף מרוואן ללונדון, היתה ביום ששי 5 באוקטובר 1973  -  יממה לפני פרוץ מלחמת יום כפור. בפגישה הנ"ל הודיע אשרף מרוואן, שאחד מעוזריו הבכירים של הנשיא סאדאת, אחד מחמשת האנשים שותפי הסוד לתכנון מלחמת יום כפור, כי למחרת בשבת בשעה 1800, מצרים תצא למלחמה נגד ישראל.

בימים ההם הנחת העבודה של הצבא קבעה שצה"ל זקוק להתראה של 48 שעות, כדי להערך נכונה לקראת כל מתקפה אפשרית. זה לא היה סוד, כל העולם ידע זאת. ב-5 באוקטובר מדבר סיני היה ריק. קו התעלה היה מאוייש באופן דליל ביותר. לא היה שום סיכוי לקדם את פני הרעה  -  ולהערכתי סאדאת ידע זאת.

להערכתי, סאדאת רצה שישראל תתפתה להקדים ולצאת למתקפת מנע אווירית. מבחינתו זה לא היה משנה דבר, מקסימום אולי כמה מאות הרוגים יותר. אבל אז הצבא המצרי היה זוכה בנצחון גדול  -  כי על אף שחיל האוויר הישראלי המהולל תקף את הצבא המצרי לאורך התעלה, זה לא מנע ממנו לחצות את התעלה ולהניף את הדגל המצרי על קו ברלב.

אבל ראש ממשלת ישראל, הגברת גולדה מאיר, לא בלעה את הפתיון של סאדאת, ולא פתחה במלחמה. על כך היא ראויה לכל השבחים. כי התוצאה הסופית של אותה מלחמה, שצה"ל עצר את כוחותיו 101 ק"מ מקהיר  -  דבר שסאדאת לא האמין שיקרה לו בחלום הכי שחור שלו.

במקרה הנ"ל המודיעין שלנו נהנה מכל המידע שזרם אליו, במיוחד מאחד האנשים הבכירים בצמרת במצרית. המודיעין שלנו חגג על המידע. גם כאן כל המידע שמסר הסוכן המצרי היה מדוייק. אבל מה שהיה חסר, שאיש לא נתן עליו את הדעת:  ה כ ו ו נ ה,  שהסתתרה מאחורי מסירת המידע. סאדאת הרדים את צה"ל במידע שהצבא המצרי אינו שווה דבר, ובכך הוא איפשר לעצמו להשחיז את חרבותיו למלחמה, בעוד שאנחנו השארנו את סכינינו הקהים במגירת השולחן. נקודה מעניינת נוספת, בשני המקרים בחרו נותני הקוד להשתמש במושגים מן העולם הקדום.
 


 
 
   
מפת העץ
מסיפורי הדוד הנרי / הרהוריו של סופג המלקות הנרי גלוקסמן  
"בבל" ו"ציצרו" - פרשיות ריגול שמעון מנדס  
 מנדס ידידי, אולי תסיים את הסקירה? הנרי גלוקסמן  
 הנרי יקירי, סופם המר של "ציצרו" ו"בבל" שמעון מנדס  
 מנדס היקר, אין משותף בין שני המיקרים: רפי אשכנזי  
 רפי יקירי, "ציצרו" היה משרת אלבני שמעון מנדס  
נפלאות הכתר ושמלת הסאטן השחורה. פרק חמישי סוריא  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום