פורום שונרא

תאריך 14/11/2007 22:49:12
מאת מיקאל
נושא סוצ´ארט (~~ עכשיו כשחזרתי מתאילנד ~~)

 
 

סוצ´ארט1 מתעורר כל יום בחמש וחצי בבוקר. הוא יודע שהוא לא באמת צריך, אבל הוא עושה את זה בשביל סבא קיאט2. הוא כבר רגיל לעשות הכל בחושך: להתלבש במהירות, לשטוף את הפנים במים שבדלי. הוא כמעט לא צריך לעשות את זה בשקט, רוב הבית מתעורר בשעה הזאת.  חוץ מאחותו הקטנה דאו3 הישנה על המזרון שלידו. הוא שמח בשבילה על עוד שעה של חלומות ונושק לה בלי שתתעורר. היא מסתובבת לצד השני כפי שהיא עושה בכל בוקר מאז שהיה בן ארבע.  

בירידה במדרגות הצרות קומה אחת,  מלווה אותו ריח חזק של קארי ויצורי ים. הגברת סוקהון4 מהדוכן שמול כבר החלה בהכנות לעוד יום של בישולים.  הוא יורד עוד קומה בסולם ברזל לקומת הרחוב. סבא יושב במיטה היחידה בבית שהיא באמת מיטה. לפעמים סוצ´ארט צריך להעיר אותו אבל אף פעם לא בימי שני. בימי שני סבא מתעורר לבד מההתרגשות. יום שני הוא יום קדוש, וסבא אוהב לקדם אותו כמה שיותר מוקדם בבוקר.

סבא ממתין שסוצ´ארט ייגש אל המיטה ואז מסתובב ומוריד את שתי רגליו אל הרצפה באיטיות. סוצ´ארט ממהר להניח את הקפקפים של סבא במקום בו ינחתו רגליו ומתיישב על המיטה לימינו. "היום יום שני", אומר סבא, "יום טוב". הוא משלב את ידו עם ידו של סוצ´ארט ונעזר בו כדי לקום מהמיטה. 

סוצ´ארט רוחץ לסבא את הפנים ועוזר לו להתלבש. הוא עוזר לו גם ללכת לשירותים. הוא ממלא את הדלי במים ומרוקן אותם לאסלה כשסבא מסיים. סבא כבר לא יכול להרים את הדלי לבד. הידיים שלו רועדות. כמה פעמים הדלי נשפך בחדרון הקטן עד שאימא מנתה את סוצ´ארט לעשות את הפעולה במקומו.

הם יוצאים אל הרחוב. בלילה ירד גשם והמדרכות חלקות וכהות. דוכן הפרחים נמצא ממש בסמטה שליד. הם צריכים לחצות גשר קטן מעל התעלה הירקרקה. סוצ´ארט מוודא שסבא הולך בקו ישר מפני שלגשר אין מעקה.

בדוכן הם קונים שתי מחרוזות פולחן צהובות לבנות. היד של סבא אוחזת את הזר בעדינות, בחמלה, בהמתנה.

הרחוב הריק מתחיל להתמלא באנשים. עגלות מזון חולפות אותם בדרכן לחנות הקרח, טוקטוקים מפוהקים מתחילים לטרטר בסמטאות. בתוך הקהל המתעורר, כתמים כתומים חומים מהלכים יחפים באיטיות ובדממה. הנזירים יוצאים לקבל את מנחות הבוקר ולהעניק ברכות למתפללים.

סוצ´ארט יודע שסבא מעדיף את הנזירים המבוגרים יותר. הוא כבר אמר לו בעבר שאינו סומך על פרחי המנזרים הצעירים. "בגילי ברכה צריכה שיהיה מאחוריה מטען חיים", הוא אומר וצוחק.

הנזיר המבוגר מתקרב אליהם בעצלתיים. הוא קד ומברך אותם בבוקר טוב תוך שהוא מגיש להם את תיק המנחות שהוא מחזיק תחת זרועו. הם מצמידים את ידיהם האחד לשנייה כשהם אוחזים את מחרוזת הפרחים בין שתי הידיים ומרכינים את ראשם. הנזיר מאחל להם שפע והצלחה והם מניחים את המחרוזות בתיקו לפני שימשיך בדרכו.

הם עושים דרכם חזרה הביתה, אבל היום הזה רק מתחיל. בבית סוצ´ארט בודק את הציוד לפני צאתם לעבודה. המגבר הקטן נמצא בתוך תיק הגב הכחול. רשרוש סטטי בטון גבוה מוודא עבורו שהבטריות טעונות. גם המיקרופון עובד.

הוא מעמיס על סבא את התיק ומרכיב על פניו משקפי שמש שחורים כהים. תיירים צריכים סמלים ברורים שיבהירו להם שמדובר באדם עיוור. הוא נותן לסבא את כוס הנדבות ביד שמאל וחוזר לעמוד מימינו כשזרועותיהם משולבות. כך הם יוצאים שוב לרחוב. סוצ´ארט מוביל את סבא על המדרכות ועל הגשרים אל הרחובות הראשיים, איפה שיש תיירים עשירים שאפשר לנגן על מצפונם. וזה מה שהוא עושה – הוא שר.

קולו של סוצ´ארט בוקע מן המגבר הקטן על גבו של סבא, צלול ועמוק. הוא משתדל לשיר על דברים עצובים. מנגינות נוגות שיפעילו את הרגש המתאים. הוא מושך את ההברות על גבי הטונים בדיוק מושלם, משחק עם הצלילים בעוד שהוא מחפש מבטים נדיבים ומפנה את עיניהם לכוס שמחזיק סבא.

הם הולכים דרך רחובות רבים. השוק בצ´יינה טאון כבר עמוס אדם כשהם מגיעים אליו. סמטאות צרות וצפופות המציעות אין סוף של סחורות למכירה. הם מתחילים באזור המזון ועוברים על פני שקיות עצומות של עור חזיר מטוגן. ארגזים של פטריות בכל מיני גדלים וצבעים ופירות טריים מיובשים ומוחמצים.

המאכלים מפנים את דרכם לנרות וקטורות. קישוטים לבית ולמקדשים שבחצרות הבתים, ואחר-כך דוכני הצעצועים. השיעול של סבא מתערבב עם צחוק הילדים ועם קריאות הסוחרים לפנות את הדרך לעגלות הנעות בדרך הצרה והבלתי אפשרית.

קולות מיקוח עולים מן החנויות השונות ומחירים מתאדים כמו התה החמוץ מתוק של גברת סוקהון. סבא מבקש לעצור ולנוח קצת. רגליו כואבות. סבא מתיישב על מעקה קטן בסמטה צדדית וסוצ´ארט מתיישב לרגלי הזקן ומעסה את רגליו. הוא מתעלם מן הלכלוך שדבק ברגליים הקמוטות ומן הצחנה שנאספה מן הצעידה ברחובותיה המזוהמים של בנגקוק. אצבעותיו חופרות לאורך השרירים, מחפשות לשחרר כיווצים ומכאובים.

"סוצ´ארט ילד טוב" אומר סבא, ונראה כי הוא מוכן להמשיך.

סוצ´ארט יודע שלא בשביל זה הם אוספים את הכסף, אך בכל זאת הוא קונה לסבא פודינג אורז מתוק באחת העגלות. סבא מריח ומחייך חיוך חסר שיניים. פודינג אורז הוא פינוק של ממש, במיוחד של מי שכבר הרבה שנים אין באפשרותו ללעוס.

הרחובות מתפתלים ומסתרגים עד כי לפעמים נדמה לסוצ´ארט כי אין להם סוף. כי אם יתמיד וילך בהם תמיד יקיפו אותו דוכנים של סחורות ואנשים. הוא מעולם לא יצא מבנגקוק. הוא חלם על כך, אך ידע שאין לו הרבה סיכויים להגשים את החלום. לדאו, אחותו אולי יהיה יותר מזל. אם יאסוף מספיק כסף אולי יוכלו לשלוח אותה לבית ספר טוב יותר. גם כך היא היתה תלמידה טובה ממנו, או לפחות טובה ממה שהוא היה כשעוד למד.

סוצ´ארט ממשיך לשיר ולחלום, אך עיניו אינן מפסיקות לתור אחר מבטים אשמים חמקניים. אנשים המחפשים לקנות שקט למצפונם תמורת כמה באטים. אסור להיות אדיש. אסור לוותר להם ולספק להם בידור בחינם. זאת עבודה, וככל עבודה אחרת יש לה את הדרישות שלה. סוצ´ארט יודע זאת היטב.

לקראת הערב הם חוזרים הביתה. סוצ´ארט מוריד מגבו של הזקן את התיק הכחול עם המגבר ומעסה שוב את רגליו. סבא ממשיך להשתעל וסוצ´ארט מנגב את פניו עם מטלית לחה. פניו של סבא מבהירים כשהוא מסיר מהן את האבק ופיח האגזוזים שצברו במשך היום ברחובות, וסבא מחייך שוב את חיוכו חסר השיניים בהמתנה. הוא יודע, הגיע הזמן לאכול.

סוצ´ארט סופר את הכסף שאספו במשך היום. יום שני הוא יום טוב. אנשים מרגישים נדיבים ביום שני. הוא מוציא 20 באט מתוך ערימת המטבעות ולוקח את סבא לבניין שמול ביתם. גברת סוקהון מחייכת אליהם חיוך עייף ומברכת אותם לשלום בנימוס.

סבא אוכל את המרק שלו בדממה. גברת סוקהון כבר יודעת לשים לו שם רק דברים רכים, בחתיכות קטנות. מפני שהוא לא יכול ללעוס ולחתוך בשיניו. סוצ´ארט יושב מול סבא וטורף ברעבתנות מנת מסמאן מהבילה בניחוחות קוקוס. הוא מביט בתיירים המעטים היושבים במקום מגחך לעצמו על שהם מתעקשים לאכול את האוכל במקלות.

הוא עצמו מעולם לא אכל במקלות, אלא תמיד במזלג וכף. אפילו סבא אינו משתמש יותר במקלות. אבל התיירים צריכים להרגיש שהם אוטנטיים. גם אם האוטנטיות היא רק מה שנתפס כך בעיניהם. הגברת סוקהון מביאה להם שתייה בפחיות סגורות או בבקבוקים.

סוצ´ארט מבקש לשתות אף הוא. היא מוציאה שקית פלסטיק קטנה, ממלאת בה קרח מן הארגז שבתחתית העגלה שלה ומוזגת לתוך הקרח כחצי בקבוק קולה. אצבעותיה המיומנות קושרות במהירות את השקית בלי לשכוח לדחוף בה קש רגע לפני הידוק הקשר.

סבא מסיים את המרק שלו ברעשים רמים. הגברת סוקהון מוזגת לו תוספת עם המצקת שלה וסוצ´ארט מעניק לה מבט של תודה.

עוד יום הסתיים. סוצ´ארט משכיב את סבא לישון מוקדם ושם את הבטריות של המגבר להטענה בחשמל. הוא עולה בסולם ואחר-כך עוד קומה במדרגות, ומשתרע על המזרון לצד אחותו.

דאו מסתובבת אליו ועיניה הגדולות תולות בו מבט עמוק ואוהב. "תשיר לי, סוצ´ארט"?

הוא שר לה שיר שמח.

 

1 - נולד לחיים טובים.
2 - מכובד, כבוד.
3 - כוכבים.
4- ריח נעים.
   
מפת העץ
~~~~~~~~ בג´קוזי של עמירם ~~~~~~~~~ לילית   
סוצ´ארט (~~ עכשיו כשחזרתי מתאילנד ~~) מיקאל  
 אחחחחחח כמה שאני התענגתי מן הסיפור הזה חד-קרן  
 תודה, אני בדרך לשם ששת שצ  
 למה מקשטת? רוח  
 תודה על התגובה רוח, תשובה בפנים מיקאל  
 אני דווקא ראיתי בכך חד-קרן  
 הסבר נפלא חדי. תודה על התגובות ועל ההעמקה :) מיקאל   
 התמונות המצטירות דרך עייני הכותב ששת שצ  
 התנהלות רגועה במונחים מזרחיים תאיים לורי  
 ברוך שובך, בן. נהנתי לקרוא. הכתיבה שלך לילית  
 :) .O.K - קראתי גם-וגם. .r.y  
 רבקה מיקאל  
 מיקאל, .r.y  
 מעניין. נהנית לקרוא. תודה ענת   
 כייף לטייל איתך א י י ר י ן  
 אימפרסיוניזם עטוף אדומונת  
 תודה לכל המגיבים והקוראים. קבלו שייק אננס, עלי מיקאל   
 כמו שרק אתה יודע. התגעגעתי Rחל   
 תודה קולות  
מדריך לאישה האידיאלית - נענית לבקשה מיוחדת לילית  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום