ז"א: קראתי גם את הסיפור וגם את הכתיבה.
אז ככה - נתחיל מן הכבד (קראת נכון: מן הכבד) אל הקל.
1. לגבי הכתיבה:
מיקאל,
אין לי מושג אם הטקסט שהעלית עבר הגהות וקריאה דקדקנית.
בעצם, אין לי מושג לגבי מיומנויות הכתיבה שלך. לגבי ידיעותיך בכתיבה.
הטקסט זורם. לכן הטעויות צורמות.
והטקסט שלעיל ראוי לתיקונים...
לדוגמה:
בפִסקה הראשונה, בסיומה, כתוב -
"(...) הוא שמח בשבילה על עוד שעה של חלומות ונושק לה בלי שתתעורר. היא מסתובבת לצד השני כפי שהיא עושה בכל בוקר מאז שהיה בן ארבע".
הניסוח חסר דיוק. לפחות, יש להוסיף ולשַנות ל- "מאז שהוא בן ארבע."
ועדיין לא יהיה תיאור שלם שיצביע על כך שזה מעשה שגרתי, מאז שהוא
יוצא לעבודה (כך אני מניחה, מנחשת: שהוא יוצא לעבודה מאז שהיה בן
ארבע, כנראה - כי לא ברור ממה שתיארת), ומאפשר לאחותו להוסיף לישון.
ויש טעויות נוספות - פיסוק, תחביר. הסיפור ארוך מכדי שאגהה אותו.
(מיקאל,
רק דוגמה, טוב? אני מקדישה זמן לתגובתי כי הטקסט ראוי להתייחסות - לאו
דווקא כתיבתו, שנקראת כמרושלת בעינַי. או: לא קפדנית.)
(אגב, ובסוגריים:
כבר העירה לי רוח שאני מתייחסת לעצמי ולתגובותַי כאילו מי יודע מי ומה
אני - בהתנשאות. אולי. מה שבטוח: אני יודעת את החומרים.
אז בבקשה, הבהרה:
אין אני מתנשאת. זה הסגנון שלי, תו לא. :-).)
---
2. הסיפור:
מה שמסופר - טוב! מאפשר להתרשם ולראות-כאילו את המתואר, בחיוּת,
גם במידת מה של חן. ובחמלה. ובהבנה מלאה, כבסיס לחמלה.
(...לכן מפריע לי מאוד כל מכשול בכתיבה...)
3.
תודה!
מקווה שלא העלבתי אותך, שלא פגעתי בך.