תאריך 26/12/2007 09:16:32
מאת שמעון מנדס
נושא הטפול בעזה - להחזיר את כושר ההרתעה

  

הטפול  בעזה - להחזיר את כושר ההרתעה
שמעון מנדס
 

 
מזה שבע שנים העיר שדרות מופגזת, ואנחנו מגיבים במשחק של שש-בש. קצב ההפגזות הולך וגובר, ואנו מכנים את התופעה כ"טרור", במקום לקרוא לילד בשמו: "מלחמה". במקום להשיב מלחמה, כמו במלחמה, אנחנו מחפשים להרגיע את עצמנו על ידי הצגת התחכום העודף שלנו לעומת  ה"דווידקה" שלהם (הקסאם). ראש הממשלה הפלסטיני, אסמעיל הניה, מכריז לעברנו הצהרות מלחמתיות, ואנו מגיבים כמו שאול המלך ואנשיו, כאשר עמדו מול גלית. "וישמע שאול וכל ישראל את הדברים האלה, ויראו וייחתו מאד" (שמואל א´, י"ז, י"א).
 
האפסות הזו היא היא שהביאה את אובדן כושר ההרתעה של ישראל מול שכנותיה. היא לא החלה היום, וגם לא אתמול. היא החלה בשנת אלפיים, עם חטיפת שלושת חיילינו על ידי החזבאללה  -  ואנחנו ישבנו בחבוק ידיים. וכל זאת על אף האיום שראש ממשלת ישראל דאז, אהוד ברק, השמיע באזני חזבאללה, לאחר שצה"ל עזב את לבנון: עתה משיצאנו מלבנון אין להם שום עילה להתעסק אתנו. כל פעולה שהם יעשו, תיתקל בתגובה חריפה מאד  -  דברי ברק. והכרונולוגיה מראה, כי חזבאללה חצה את הגבול, תקף סיור של צה"ל וחטף לנו חיילים. ובישראל קפאה המחשבה, ורפו הידים.

האפסות הזו נמשכה גם כאשר גדודי אל-אקצא תקפו במרגמות ובטילי קסאם את שכונת גילה בירושלים. לא יום ולא יומיים נמשכו התקפות אלה, וכל מה שאנו עשינו הצבנו מיגון. עיר בירה מופגזת על ידי קומץ של פורעי חוק ממדינה שכנה, ואנו לא משיבים מלחמה שערה, אלא מציבים מיגון. וכך המלחמה הפכה להיות חד-סיטרית  -  או אם להשתמש בלשון הממשלה "הטרור הפך להיות חד-סיטרי".

במלחמת לבנון האחרונה, יצאנו למלחמה סטרילית נגד לבנון. כל זאת כי וועד ההורים של החיילים, אינו מסכים שמי מבניו ייפצע או חלילה ישלם בחייו. סופו של דבר הרסנו חצי לבנון והפסדנו לא רק את המלחמה, אלא גם את הכבוד האבוד יחד עם אובדן ההרתעה.
 
היכן היתה נקודת המפנה שבה הפכנו להיות צמחוניים? במבצע "ענבי זעם" בלבנון, כאשר ירינו לעבר סוללת תותחים של חזבאללה, שהתמקמה במרכז כפר לבנוני. כתוצאה מן ההפגזה שלנו, שבה נסינו לשתק מקורות ירי, נהרגו אזרחים חפים מפשע. ואז שר הבטחון שמעון פרס, הגיע להבנה עם חזבאללה שאסור לירות על מטרות אזרחיות. אנחנו שמרנו על ההסכם, וחזבאללה צפצף.

בוקר אחד, בשנת 1968 במלחמת ההתשה, המצרים הציבו סוללת תותחים במתחם בית-החולים של אסמעיליה, והחלו להפגיז את כוחותינו. מפקד הסוללה שלנו שעמד מול הסוללה המצרית, עשה איכון ירי ומצא שהסוללה המצרית נמצאת בתוך מתחם בית-החולים של אסמעיליה. הוא בקש ממפקדי הסוללות, שהיו מימינו ומשמאלו לעשות איכון ירי  -  וגם הם הגיעו לאותה התוצאה. הם לא השיבו אש, אבל העבירו דיווח שהדגיש את נושא בית-החולים. הדיווח הגיע למשה דיין אחר-הצהרים, והוא מיד שאל: "מה עשו החבר´ה ?" אמרו לו שלא הגיבו באש בגלל בית-החולים. "טוב מאד" אמר דיין והוסיף, "אם מחר בבוקר המצרים יחזרו על המעשה, למחוק את בית-החולים מעל פני האדמה". ומיד שלח שדר למצרים באמצעות האו"ם שבו אמר למצרים: "היום הצבתם סוללת תותחים במתחם בית-החולים אסמעיליה ויריתם לעבר כוחותינו. אנחנו לא הגבנו באש מחשש שבית-החולים ייפגע. אבל אם בבוקר תפעילו את סוללת התותחים מאותה נקודה, לא יהיה שם בית-חולים". בבוקר סוללת התותחים כבר לא היתה במתחם בית-החולים.

את אותו המסר יש להעביר לאסמעיל הניה. ראש הממשלה צריך להכריז קבל עם ועולם, שבע שנים סבלנו את ירי הטילים על עירנו. לא עוד. אם מחר יתחדש ירי הטילים לעבר שדרות, אנו נפעיל ארטילריה בחזרה על עריכם. והמסר יובן גם יובן. כי יש הבדל בין שנהרגים כמה אנשים בפעולות ספורדיות, לבין הפגזה של עיר. אסמעיל הניה לא יוכל להתעלם מן המסר. יש לנו את הצדוק המוסרי לעשות. דיקן הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת "הרווארד" כבר אמר כי הסכמי ג´נבה שנחתמו לאחר המלחמת העולם השניה, לא צפו מצבים כאלה שצד אחד יורה בצורה בלתי פוסקת על הצד השני, בנגוד מפורש של האמנה. האמנה החדשה לא צפתה הפעלת טרור על ערים שלוות. ולכן לישראל יש הזכות להגן על עצמה בנקיטת אותם אמצעים. מעבר לכל האמור לעיל נאמר: כאשר אתה חי בג´ונגל, אתה צריך לחיות בהתאם לחוקיו. או כמו שהאנגלים אומרים:  "ברומא התנהג כרומאי".
 


 
 
   
מפת העץ
מסיפורי הדוד הנרי / קפה אירופה - סתם יום של חול הנרי גלוקסמן  
הטפול בעזה - להחזיר את כושר ההרתעה שמעון מנדס  
 קראתי את המאמר שלך בעיון אכן אתה צודק במלא מובן המילה !! סוריא  
 הוי מנדס היקר, איפה אתה חיי? האם אתה נמצא כאן?-- רפי אשכנזי  
 רפי ידידי פנינים כתבת והלב כואב ! סוריא   
 רפי יקירי, גם שכני אמר כדברים האלה שמעון מנדס  
 מנדס ידידי, הנרי גלוקסמן  
 הנרי זאת הצרה שלנו בגדול ! סוריא  
מסיפורי הדוד הנרי / רקוויאם לסעדיה מרציאנו (2007-1950) הנרי גלוקסמן  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום