רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

תאריך 26/01/2008 22:16:24
מאת Doron Arazi
נושא צ´רצ´יל וביבי

כיוון שביבי אוהב לראות את עצמו כצ´רצ´יל, יש צידוק לקישור בין הדברים.
ראשית: שמעון טועה עובדתית לגבי צ´רצ´יל. ב-1939 לא הוצע לו להיות שר המלחמה, וממילא לא היה יכול לדחות הצעה זו. נהפוך הוא: ראש הממשלה צ´מברליין הציע לו את תפקיד שר הצי - הלורד הראשון של האדמירליות במינוח הבריטי- וצ´רצ´יל קיבל גם קיבל אותו, ועוד בהרגשת רווחה על שסוף סוף זכה לקבל תיק ביצועי אחרי גלות פוליטית של 10 שנים (תפקידו האחרון היה כשר האוצר עד 1929, כשאיבדו השמרנים את השלטון, אך בשל מאבקים פנימיים בתוך המפלגה הוא   לא קיבל שום תפקיד כששבו לשלטון ב-1931 וגם לא אחרי נצחונם המוחץ בבחירות 1935). צ´מברליין התפטר רק במאי 1940 בעקת ניהולה הכושל של המלחמה, ורק אז מונה צ´רצ´יל כראש הממשלה, והדבר כלל לא היה מובן מאליו כפי שהוא נראה לנו היום, אלא היה כרוך במאבק פוליטי קצר שבו נאלץ המועמד המועדף על ידי צ´מברליין והמפלגה השמרנית, לורד הליפקס, לוותר.

המשמעות, מעבר לדיוק ההיסטורי, היא שהדוגמה אינה מתאימה לטיעונו של שמעון, המבקש  להמחיש בעזרתה  מופת של קבלת אחריות וחילופי גברא דמוקרטיים.

לא זו בלבד: הסיבה הישירה להתפטרות צ´מברליין היתה כשלון מבצע הנחיתה הבריטי בנורווגיה. והנה מבצע זה היה כולו פרי יוזמתו של צ´רצ´יל כשר הצי וגם נמצא כמובן תחת אחריותו המיניסטריאלית. למרבה האירוניה הופנה הזעם הציבורי, ובייחוד של חברי הפרלמנט יושבי הספסלים האחוריים, כלפי צ´מברליין, ודווקא צ´רצ´יל, האחראי הישיר, הוא שנהנה ממנו. אגב, צ´רצ´יל עצמו הקפיד להפגין לויאליות כלפי צ´מברליין  והגן עליו בוויכוח הפרלמנטרי על המחדל, אם כי כמובן לא עד כדי נטילת האחריות על עצמו והתפטרות. רק מרד של חברי פרלמנט שמרניים בצירוף אנשי מפלגת העבודה והליברלים צימצם את הרוב של צ´מברליין – שפורמאלית ניצח בהצבעה – עד כדי כך שהוא ראה הכרח לעצמו להתפטר.

       משמע – לא בדיוק מופת של נטילת אחריות אלא סידרת תמרונים פוליטיים מסובכים.  שבסופו של דבר הם הביאו לתוצאה ההיסטורית ה"נכונה" – מנהיגותו העילאית, רבת ההשראה, של צ´רצ´יל בשנות המלחמה – שייך  לגורמים אחרים.

      והלקח לענייננו: מוטב להסתכל יפה מאחורי הקלעים של טיעונים וטיעוני-נגד לשאלת נטילת האחריות לכל מיני מחדלים, לחפש את האינטרסים של הנוגעים בדבר ולא להאמין בעיניים עצומות לרטוריקה שלהם.

         אולם אם עד כאן נראה כי מסקנותי תומכות באלה של רפי, רצוני להסתייג ממנו בנקודה אחת חשובה: נכון שלפי הסקרים ביבי יהיה המרוויח הגדול מסילוק אולמרט ואולי ראש הממשלה אחרי הבחירות הבאות. נתעלם לרגע מן האופציות להרכבת ממשלה  בין מפלגות הקואליציה הקיימת תוך החלפת אולמרט לבדו, ונתעלם גם מן הלקחים המוכחים של כל מערכות הבחירות האחרונות לגבי חוסר  ערכם של הסקרים לחיזוי הכרעת הבוחר האמיתית, ובמיוחד סקרים  היפותטיים על בחירות היפותטיות שאיש אינו יודע אם ומתי יתקיימו.

      אם כך, יש לשאול: מי מפחד מביבי נתניהו?

     איזה נזקים הוא כבר  יכול לעשות שהממשלה הנוכחית אינה עושה בעצמה?

    הלא תהליך השלום הוא חסר שחר, ולא רק בגלל תעלולי אולמרט אלא מהסיבה הקבועה והיסודית – חוסר רצונם של הפלסטינים, כולל אבו מאזן, להגיע אתנו לשלום אמת, אלא במחיר התאבדותנו. תעלולי אולמרט ואוזלת ידו כלפי המתנחלים המשיחיים עובדי הקברים רק מאפשרים לפלסטינים לגלגל בהתמדה את הכדור לשטחנו ולהציג אותנו כסרבני שלום. אבל אולמרט וברק לעולם לא יהיו מסוגלים  לפנות מתנחלים, אפילו לא את המאחזים ובוודאי לא יישובים.  על דרך הפרדוקס יכולה לעשות זאת רק ממשלת ימין – כמו זו של שרון. רק כאשר יהיה ביבי בכס ראש הממשלה, לכוד בהתחייבויותיה הבינלאומיות של מדינת ישראל, ייווצר הלחץ שאין לעמוד בו לפינוי המאחזים, ואולי, אם יהיה צירוף הנסיבות הנכון, אולי אפילו לפינוי התנחלויות.

      המצב היסודי הוא שהמתנחלים נמאסו על העם, כולל על רוב תומכי הליכוד, וההגנה עליהם נקבעת כאינטרס בטחוני ישראלי רק בגלל האשלייה שהם, כביכול, קלפי מיקוח במו"מ לשלום עם הפלסטינים. כבר שנים, מאז 1996, שאין הליכוד מעז להגן על אידיאולוגיית ההתנחלות,אלא נאחז תמיד בנימוקי בטחון ובגילגול הכדור לצד הפלסטיני כדי להצדיק את קיומם.  יתר על כן: ביבי מתיימר להיות  נציגה הטוב ביותר של שראל בארה"ב -  וכשיישא באחריות יהיה חשוף למלוא הלחץ האמריקאי בשאלה זו. נראה אותו גיבור מול הנשיאה קלינטון, או הנשיא אובאמה, או הנשיא מק´קיין, ואם יספיק להגיע לשלטון עוד ב-2008, אפילו מול הנשיא בוש. אנחנו מכירים את ביבי משלוש שנותיו הקטסטרופליות בראשות הממשלה – הוא איננו שמיר, מתחת לפוזה שלו הוא פחדן וחששן היסטרי המתקפל בקלות. הוא יילחץ, הוא ינסה לתמרן בין האמריקאים לבין המתנחלים (שבוודאי יהיו בקואליציה שלו) אבל בסוף הוא או יתמוטט או יופל על ידי המתנחלים עצמם (כמו שקרה ב-1999) אם ינסה לעשות אפילו ויתור וירטואלי אחד בעניינם.  אז נגיע סוף סוף למשבר הפוליטי ההכרחי שבו העם יתעמת סוף-סוף עם ההתנחלויות.  סופו של משבר זה ברור מראש.

      ואז, לכשתחוסלנה ההתנחלויות, נוכל להפסיק לדשדש בתהליך שלום וירטואלי; תיחשפנה אשליותיו של השמאל התמים והעיוור לגבי כוונותיהם האמיתיות של הפלסטינים; ובהכרח נגיע לשלב השני וההכרחי של העימות-  עימות חזיתי עם הפלסטינים עצמם, במצפון לאומי-ציוני שקט ובתמיכה מוחצת של כל העם, כפי שהיה בלבנון לפני שנה וחצי. בלבנון היתה אחדות המטרה כיוון שלא היו בה התנחלויות, והלוחמים ידעו שהם נלחמים על הגנת מדינת ישראל עצמה ולא על הזיות גאולה משיחיות ועל פולחן קברים גרוטסקי. הכישלון נבע מהכנתו הגרועה של הצבא, לא מבעיית מוטיבציה. אם נתקן את הכשלים הצבאיים הטכניים ונשמור על אחדות המטרה, נוכל להנחיל לפלסטינים, אפילו בתמיכה בינלאומית,  את המפלה המוחצת שתשבור את האתוס הלאומי שלהם, הבנוי על השמדת ישראל.

      מפלה זו צריכה להיות מוחצת כמו זו שנחלה גרמניה במלחמת העולם השנייה. וכאן אנחנו חוזרים אל צ´רצ´יל – כדי להגיע למצב זה אנחנו זקוקיביבי, דווקא בגלל ש א י נ נ ו צ´רצ´יל.

     

 
   
מפת העץ
מסיפורי הדוד הנרי / מרדונה ואני הנרי גלוקסמן  
אהוד אולמרט נגד חזבאללה וחמאס 0: 2 שמעון מנדס  
 ספורט לאומי מיותר רפי גטניו  
 ההערה של פרופסור יעבץ לרובי ריבלין שמעון מנדס  
 האמנם ? רפי גטניו  
 מהיכן הקרצת את ביבי שמעון מנדס  
 ביבי (אבל לא רק הוא) מסתתר מאחורי "המחאה הציבורית" רפי גטניו  
 צ´רצ´יל וביבי Doron Arazi  
 הפוך על הפוך רפי גטניו  
 חלופי השלטון של צ´רצ´יל וצ´מברלין שמעון מנדס  
 רפי, מדוע אתה מתעלם מ"נקיון" כפיו של אולמרט ? שמעון מנדס  
 שמעון, אני לחלוטין לא מתעלם והתייחסתי לכך רפי גטניו  
 אתה עדיין בעד המלחמה? שרון קנצרובסקי  
 אתה צודק רפי גטניו  
 טומי לפיד נראה כמו צ´רצ´יל אבל הוא לא אבנר אברהם  
 רפי, הגנתך על אולמרט מוזרה אבנר אברהם  
 אברהם, איני מגן על אולמרט רפי גטניו  
 אין שום ספק שתגובת הציבור צריכה להיות פוליטית אבנר אברהם  
כלל פסיכולוגי ישן שמעון מנדס  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום