תאריך 24/02/2008 15:47:06
מאת שמעון מנדס
נושא שמירת סוד וחובת הדווח

  

שמירת סוד וחובת הדווח
שמעון מנדס
 

 
ישנם דברים שהשתיקה יפה להם. והסבות לכך יכולות להיות שונות. מטעמי בטחון של מדינה או עסק, המבקש לשמור על סודות מוצריו. וגם מטעמי צניעות-הפרט. לא תמיד יאה לצאת בראש חוצות, ולהודיע בשער בת-רבים על מעשה כזה או אחר. גם אם הדבר מובן מאליו. בתלמוד , למשל, נאמר: "הכל יודעין מפני מה נכנסת כלה לחופתה, אלא שאין משיחין בדבר". שכנינו, למשל, לא אחת לוקחים על עצמם, לא אחת, מעשה-חבלני כזה או אחר, אפילו שידם לא היתה במעל. הם פשוט עוטים על עצמם אצטלא לא להם, אך ורק כדי להתפאר ו/או להצדיק את קיומם. אבל זה חלק מתרבות השקר שלהם.

אבל סודות מדינה זה ענין אחר לגמרי. בארה"ב אין צנזורה על עתונות. כל ידיעה שהיא "סוד" מוחתמת  בחותמת "מסווג"   (classified), וכל האנשים שיש להם נגישות לידיעה הנ"ל יודעים שידיעה זו אסורה בפרסום. אבל ברגע שעתונאי הצליח לשים ידו על ידיעה סודית, הוא רשאי לפרסמה באופן  חוקי לחלוטין. אבל אז בטחון שדה של האמריקנים מתחיל לחקור את כל האנשים שנחשפו לידיעה  -  כדי לדעת מי המדליף. ואתו עושים את החשבון.

בנגוד לארה"ב אצלנו יש צנזורה בטחונית  -  שתפקידה העיקרי הוא למנוע פרסום ידיעות סודיות. גם אצלנו יש דרגות סווג שונות על ידיעות כאלה ואחרות, המוטבעות על המסמכים הנוגעים. אלא שדא עקא, הדלף של הסודות מפיהם של קצינים בכירים הוא כמאמר השיר "דבש ניגר כמי נהר". כי כולם יודעים שיש צנזורה שתחסום את הפרסום. אלא שאיש מהם אינו יודע שלא תמיד זה מצליח.

יש גם מקרים שראש הממשלה רוצה לפרסם סוד, אבל אינו רוצה שהצד שכנגד ידע כי הנמען הוא שפרסם. כי עצם הפרסום יטרפד את המטרה. בשנת 1970 כמדומני, לאחר מלחמת ההתשה, בריה"מ שלחה שליח מיוחד לישראל (שמו הפרטי וויקטור), להפגש עם ראש הממשלה, בנסיון לבדוק אפשרות של חדוש היחסים בין ישראל ובריה"מ. הרוסים בקשו שהדבר יישמר בסוד. הם חששו בעיקר מפני האמריקנים. לגולדה מאיר לא היה ענין בזה. אחד מעוזריה הדליף את דבר הגעתו של וויקטור לישראל ל"ניו יורק טיימס"  -  והתנאי היה שמקור הידיעה לא יהיה ירושלים אלא ארה"ב. למחרת פורסמה הידיעה בעתון האמריקני, וויקטור חזר מיד למוסקבה. וכך טרפדנו את המשימה של הרוסים מבלי להשאיר טביעת אצבעות.

בשנת 1982 מטוסי חיל האוויר יצאו להפציץ את הכור הגרעיני העירקי בבגדד. משימה כמעט בלתי אפשרית בימים ההם. וראש הממשלה עמד בפני דילמה קשה, האם לתת פומבי לכך שחיל האוויר הישראלי הוא שהרס את הכור האטומי העירקי. הוא יכול היה להמנע מפרסום, כי מספר שותפי הסוד בישראל היה כל כך מצומצם מצד אחד. ומאידך כפי שכבר צויין הפצצת הכור בבגדד היתה מעבר ליכולת המבצעית המוצהרת של חיל האוויר.  אבל מנחם בגין החליט, כי הנושא מאד קריטי, ולכן על העולם לדעת  כי ישראל לא תשלים עם הכנסת נשק גרעיני לאזור, שיסכן את קיומה.

בימים אלה, האל הטוב בקש את שכנותו (כמו שאומרים בשפה הערבית) של ארכי רוצח ידוע, עמאד מוע´ניה. בישראל הרשמית הוחלט שלא לחשוף את המסייעים לקיום המצווה הגדולה. אפשר שהסבה לכך היא  שלא לתת אמתלה לאירן לחזור על הפצוץ בבואנוס איירס; יכול גם להיות כי היו לנו שותפים, ולהם אין ענין לפרסם זאת ברבים מחד. מאידך במקרה כזה אין זה יאה שנקח את הקרדיט לעצמנו בלבד. סבות ברורות ומקובלות. אלא מאי ?  ראש הממשלה הכחיש, ושר הבטחון סרב להגיב. אבל העתונאים ששוחחו אתם תארו את ההכחשה "בשפה רפה משהו, עם חיוך ומצב רוח מרומם", ואת חוסר התגובה של שר הבטחון תארו העתונאים כשתיקה שהצחוק שלה רועם עד מאד. ובשורה התחתונה העתונות היא היא שקבעה שישראל עשתה את המעשה  -  ושמה ללעג את קברניטיה ההססניים. והתוצאה היא, שלא אכלנו את הדג, אבל נשארנו עם הריח.


 
 
   
מפת העץ
סגירת מעגל - פרק שני BATEL  
שמירת סוד וחובת הדווח שמעון מנדס  
 (*****) rivkah yaron  
 זו תגובה בלתי צפויה לחלוטין שמעון מנדס  
 שמעון, rivkah yaron  
 עברית של שבת BATEL  
 שמעון, אני מקווה שהשאלה להלן לא תפריע לשרשור - rivkah yaron  
 האיש שאת מחפשת הוא... שמעון מנדס  
 תודה! rivkah yaron  
 מנדס ידידי הנרי גלוקסמן  
מסיפורי הדוד הנרי / רקוויאם לג´ורג´ חבש 1925-2008 הנרי גלוקסמן  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום